בית-המשפט קבע שרכב אשר עושה סיבוב פרסה בכביש, אחראי אחריות קפידה, לוודא שהוא עושה את סיבוב הפרסה בלי להפריע לתנועה ובלי לסכן כלי רכב אחרים, והנתבע 2 נכשל בכך, בלא שניתן הסבר לכישלונו. 

תביעתם של התובעים מבוססת איפוא על החזרה כספית של סכום ששילמו בהעדר תמורה וכן בגין הקנס הכספי אותו קיבלו. 

בית-המשפט ציין, כי במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות, כי אכן אלמוני חייב לו.

בית-המשפט קבע, כי תביעתם של התובעים כלפי המתווכת נדחית משום שהמתווכת השלימה את עבודתה והתובעים לא הצביעו על הפרת חובה מקצועית מטעמה. מוטב היה לתובעים, כי יגיעו עמה לפשרה כהצעתה. 

בית-המשפט קבע, כי לו היה האדם שנגע בצינור מטעם זיו האפט נוהג בזהירות המתבקשת, סביר להניח שהנזק היה נמנע ; לחלופין, לו היה בעל התפקיד המתאים בזיו האפט מזמין טכנאי לאחר שהצינור התנתק בפעם הראשונה, סביר להניח שהנזק היה נמנע. בין כך ובין אחרת, קבע בית-המשפט, כי האחריות לקרות הנזק מונחת לפתחה של זיו האפט בגין התנהלות רשלנית. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא תמך את תביעתו בקבלות – למעט קבלה עבור שיפוץ בדירת השכנים שמתחת לדירתו (שלא ברור אם הנזילה שהגיעה אליהם קשורה בדירת התובעים), שעבורו שילם לאחר כחמישה חודשים. הסכומים שהוא תבע נכבדים מאוד, אך הם לא בוססו. התוצאה היא שהתובעים לא הוכיחו את נזקיהם. לפיכך, התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.

בית-המשפט התחשב בקביעת הפיצוי, בטענת הנתבעת לפיה הסירה את שמו של התובע מרישומיה, אלא שכתובת הדואר האלקטרוני לא הוסרה, מאחר וזוהתה על שם לקוח אחר (אביו של התובע). 

יתכנו מקרים בהם תוטל אחריות על בעל המקרקעין, אם יוכח, כי התרשל או, כי היה עליו לצפות את הגניבה ונקוט אמצעים סבירים, אולם זה אינו המקרה. התובע השאיר את הטלפון למספר דקות וגם אם המלצריות ראו אותו, דבר ששנוי במחלוקת, אי-איסוף הטלפון בפרק זמן זה אינה מהווה רשלנות. 

בית-המשפט קבע, כי הנטל להוכיח את הדרך שבה אירעה התאונה מוטל על התובעת, בהיותה בבחינת "המוציא מחברו". על-כן, במצב שבו הגרסאות שקולות, וכך הוא במקרה שלפניינו, נמצאת התובעת וידה על התחתונה. לכך יש להוסיף את העובדה, שהתובעת לא זימנה לעדות את נהגת הרכב הראשון בשרשרת, אשר יכלה לשפוך אור על נסיבות התאונה, ובין היתר לתאר את הפגיעה ברכבה, האם חשה מכה אחת או שתי מכות. העובדה שהתובעת לא פנתה כלל לנהגת הרכב הראשון להגיע ולהעיד, ובוודאי לא הגישה בקשה לזמנה לעדות, יש בה כדי לפגום בגרסתה.

בית-המשפט קיבל את התביעה לעניין ההשתתפות העצמית, אך לא קיבל את התביעה לעניין עוגמת נפש, שכן בית-המשפט אינו נוהג לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש בתיקי רכוש כשמדובר בתאונות דרכים אלא במקרים יוצאי דופן, והמקרה הנדון אינו אחד מהם. כמו-כן, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק מהפסד ימי עבודה, שכן לא הציג לפני בית-המשפט כל אסמכתא לכך.