אחריותם של הנתבעים הינה לא רק מכוח כתב האחריות, או השלטים המכריזים על האחריות, אלא גם מכוח חובת הזהירות המוטלת עליהם בביצוע בדיקת תקינות הרכב בטרם הרכישה. הרי צפוי הוא, כי רוכש סביר יסתמך על ממצאי הבדיקה בטרם יכלכל צעדיו.

למעט טענה בעלמא מצד הנתבעת לפיה "נזק אשר נגרם למצמד הרכב אינו כלול בכל כיסוי שהוא, שכן נגרם בשל שימוש לקוי ובמקרה זה, היה על התובעים לשאת בתשלום בגין תיקון הרכב..." לא הוכח כי נזק זה הוחרג מהכיסוי הביטוחי שרכשו התובעים.

תקנה 3(ג) לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו-2006, מטילה על היצרן או היבואן של טובין מהסוג המפורט בתוספת הראשונה חובה לספק על-פי דרישת הצרכן, חלקי חילוף עד תום התקפה הקבועה בתוספת זו. 

הנתבעת הודתה בעדותה כי מרגע פתיחת הדלת ועד להתנגשות בין כלי הרכב חלפו שניות ספורות בהן הסתובבה על מנת לקחת את הטלפון הנייד. בית-המשפט קבע שהדבר מעיד כי טרם פתחה הנתבעת את דלת רכבה לא הביטה לאחור ולא וידאה במידת הזהירות הנדרשת כי ניתן לפתוח את הדלת ללא הפרעה, שכן לו היתה עושה כן הייתה מבחינה ברכב התובע, המתחיל להיכנס לחניה.

הנתבע נתן אחריות עבור העבודות ובסביבות חודש מאי, לאחר סיום החורף, הגיע אל בית התובעים בחן את טענותיהם בנוגע לנזקים בעקבות אופן ביצוע העבודות, ואף אישר כי העבודות בוצעו בצורה רשלנית המחייבת תיקון.

שאלת האשם התורם נבחנת על פי אמות המוסר הנהוגות והרצויות, בית-המשפט מצא שבנסיבות המקרה אין לקבוע כי לתובעת אחריות מוסרית להתרחשות התאונה דנן, הגם שככלל היה ראוי לקבוע חובת זהירות מוגברת בכניסה לצומת.

לטענת הנתבע, הוא עמד בעצירה מוחלטת בצומת בשל התמרור בכיוון נסיעתו, ובעודו בעמידה, פנתה התובעת שמאלה בקשת שאינה רחבה דייה, ופגעה ברכבו.

לפי גירסתו של אברהים הוא נעצר לפני מעבר חצייה ונסרין, שנסעה אחריו, פגעה בו מאחור. גירסה זו אינה מתיישבת עם הנזקים המפורטים בחוו"ד השמאי.

בית-המשפט קבע שעדותו של הנתבע בדבר נסיבות התרחשות התאונה היא עדות סברה, שכן הוא לא יכול היה להעיד באופן פוזיטיבי מה עשה התובע וכיצד נהג. הוא אמר מפורשות כי לא ראה את התובע אך הוא הניח כי הוא היה בנסיעה. 

בית-המשפט קבע שנראה שטענות התובעים מבוססות בעיקרן על אי הבנה של המסמך שניתן למטיילים ובו תכנית הטיול, ועל ניפוח של תקלות לא מהותיות שאירעו בטיול.