בית-המשפט קבע, כי מאחר שהתחלת העבודות היתה מותנית בקבלת היתר בנייה,  לא היתה כל הצדקה לרכישת הברזל או שאר חומרי הבנייה, לפני קבלת ההיתר.

בית-המשפט קבע, כי לצד ההליך הניתוחי המוגדר כ "כריתת שד" מופיע המונח הלועזי Mastectomy, שהינו אחד מן ההליכים הניתוחיים השונים ואפשרויות הטיפול הקיימות במקרים של סרטן השד. מכאן, שהליך זה בלבד הוא המכוסה במסגרת פוליסת הבריאות בה בחרה התובעת בהתקשרותה עם הנתבעת, שמכוסה בפוליסה. 

בית-המשפט קבע, כי התובע היה מוכן לסעד של החלפה, תחת ביטול, אולם נראה שהצדדים לא השכילו ליישם הסכמה זו. לאור כך, אין מנוס מביטולו של ההסכם שבין הצדדים והשבה הדדית כעתירה בכתב התביעה.  

בית-המשפט קבע, כי הנתבע הגיש כתב הגנה עמום ולא טרח להביא את הנהג למתן עדות. מדובר בעד היחידי מטעם הנתבע. אי הבאתו למתן עדות בצירוף ניסוח עמום של כתב ההגנה בו נטען, כי רכבו לא היה מעורב כלל בשום תאונה והמעבר לגרסה חדשה במהלך  הדיון לפיה :" יש לי ביטוח לרכב לא רציתי להפעיל אותו, כי הם לא הגיעו למצב של שיחה איתי אני מבקש להעביר את זה לחברת הביטוח" כל אלה לא משאירים מקום לספק כי דין התביעה להתקבל.

בית-המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי ופסק לתובע פיצוי בגין אי-קיום התחייבויות הנתבעת על-פי עסקת הרכישה ועל-פי כתב האחריות ובגין הטרטורים שגרמו לתובע.

בית-המשפט קבע, כי נוכח גילו של התובע, אופי הפגיעה והעובדה, כי סבל משבר ביד ימין וידו קובעה בגבס למשך חודש ימים, הטיפולים והמעקב הרפואי בו היה שרוי לאחר התאונה, נכון להעמיד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך גלובלי של 12,000 ש"ח.     

בית-המשפט קבע, כי מאז רכש התובע את מכשיר הטלפון מאת הנתבעת, ועד להפקדתו לתיקון, חלפו כ-9 חודשים בלבד והוא נדרש לסור לנתבעת לא פחות משש פעמים בקשר לתקלות חוזרות ונשנות במכשיר חדש שאמור לתפקד כראוי.

בית-המשפט קבע, כי עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבע הסכים ליטול את השמלה לניקוי יבש ולא הסיר מעצמו באופן מפורש אחריות לתוצאות הניקוי.

בית-המשפט קבע, כי התרשלותה של הנתבעת היא ברמה הנמוכה. קביעה זאת היא גם בשל העובדה שאין המדובר בנזק גוף ואין המדובר בכלב בעל נטיות מיוחדות. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבע לא היה ער מספיק למתרחש בכביש, כאשר אין בהכרח זיקה להיותו בגילופין, אשר בבדיקת השכרות שבוצע לו במשטרה נמצא, כי הוא לא היה בגילופין.