בית-המשפט העדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהתיישבה עם מוקדי הנזק ועם ההיגיון שבקרות התאונה, על פני גרסתו של נהג רכב התובע ושל מי שישבה לצדו בעת קרות התאונה. 

בית-המשפט קבע, כי לו היה התובע מתנגש בגלגל של רכב הנתבעים, כפי שטענו האחרונים, סביר להניח שכיוון הפגיעה היה כלפי פנים הרכב, והטמבון הקדמי היה נדחף פנימה. בענייננו הטמבון נדחף כלפי חוץ, באופן שמתיישב יותר עם גרסת התובע שלפיה רכב הנתבעים התנגש בו מהצד ודחף את הטמבון כלפי חוץ. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעים אחראים לתאונה ולכן התביעה מתקבלת. התובע היה כל העת בנתיב הימני, והמשאית היא שנסעה בנתיב השמאלי ונדרשה להיכנס לנתיבו. נהג המשאית הודה בדיון, כי לא הבחין ברכב התובע לפני התאונה.

בית-המשפט קבע, כי הפתרון הנכון למצב זה, הוא חיוב הספק, קרי, הנתבעים, לתקן את המוצר שסיפקו, כך שיעמוד באמות המידה הנדרשות. לא יהיה זה נכון כיום, לאחר פרק זמן בן יותר משנתיים, ולאחר שהפנייה הראשונה של התובעים לנתבעים נעשתה למעלה משנה וחצי לאחר הרכישה, לחייב את הנתבעים להחזיר לתובעים את הסכום ששילמו, והפתרון הצודק והראוי הוא לחייב את הנתבעים לחדש את הריהוט, על דרך של החלפת הריפוד בריפוד תקין, בדיקה ושיקום המילוי במידת הצורך. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא הוכיח שהמצבר לא היה תקין. כל שנרשם באישור חברת דרכים הוא כי: 'קיימת בעיית מצבר'. באיזו בעיה מדובר לא ברור ובוודאי שלא ניתן ללמוד מהאמור במסמך, כי מדובר בבעיה המצריכה ומצדיקה החלפת מצבר.

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת לא למדה כלל מניסיון העבר וביכרה לעמוד על טענותיה שנדחו זה מכבר בפסיקת בתי-המשפט תחת הפנמה, כי החוזים עליהם היא מחתימה את לקוחותיה לא רק שהינם מקפחים אלא גם נחתמים בנסיבות  מטעות ומלחיצות תוך הפעלת השפעה בלתי הוגנת על "הצרכן".

בית-המשפט קבע בין היתר, כי על אף שמקץ ימים, ולאחר שנסתיימה החופשה, הוחזרה המזוודה על תכולתה לבעליה, העיב האיחור על החופשה והסב עוגמת-נפש ממשית.

בית-המשפט קבע, כי התובע לא פירט בכתב התביעה את סוג החבילה שהזמין ואת עלותה הבסיסית ואף לא הציג חשבוניות וכו'. יתרה מכך, התובע ביקש לשלם את יתרת החוב ואף שילם מחציתה וביקש לשלם אף את יתרת המחצית השנייה דבר שנמנע ממנו בעטייה של העברת הטיפול לעורך דין חיצוני. עובדה זו סותרת את טענותיו, כי לא סופקו לו שירותי הנתבעת.

בית-המשפט קבע, כי התובע לא הוכיח, כי העביר לידי הנתבע תשלומים כלשהם, אשר לטענתו לא הועברו לידי חברת הביטוח, וכי לא הוכח שהנתבע התרשל במילוי תפקידו. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבע לא השלים את העבודות, ועל-כן עליו להשיב את הסכום ששילם לו התובע במלואו בסך של 7,500 ש"ח.