בית המשפט קבע כי הטכניקות בהן השתמשה הנתבעת לתיקון השקיעה בספה הן טכניקות מאולתרות ולא ראויות. הנתבעת לא הצליחה לתקן את הספה והתובע נאלץ לתקנה אצל רפד אחר.

נקבע על דרך האומדנא כי אל-על תפצה את התובעת בסך של 3,000 ש"ח בגין ההוצאות אותן הוציאה ברכישת ביגוד וציוד לצרכיה הבסיסיים. אשר לפיצוי בגין עוגמת נפש, בזבוז וטרחה, ציין בית-המשפט כי לפי סעיף 29 לאמנה לא ניתן לתבוע "פיצויים עונשיים, פיצויים לדוגמא או כל פיצויים אחרים שאינם להשבה", ולכן התעוררה בנושא מחלוקת.

נסיבות ביצוע העסקה הן נסיבות קלאסיות העונות על הגדרת "עסקת רוכלות", לפיכך קבע בית-המשפט כי העסקה שבה התקשרו התובעים עם הנתבעת מהווה עסקת רוכלות בהתאם לסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן.

לאחר שעיין בכתבי הטענות על נספחיהם, לאחר ששקל את טענות הצדדים, לאור לשונו של סעיף 18א לחוק, ולאחר שלקח את שאלת ההוצאות בחשבון, חייב בית-המשפט את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל על-סך של 800 ש"ח.

בית-המשפט ראה בנתבעת כאחראית להפסד הזמן והטרחה שנגרמה לתובע בגין הפגם הנסתר ברכב של חדירת המים. התובע לא הוכיח שנגרם לו נזק ממשי של אבדן ימי עבודה בגין תיקון הליקוי הנ"ל ועל-כן העריך את הפיצוי אשר מגיע לו על דרך האומדנא בסך של 1,000 ש"ח.

מעורבות יתר של מגיש חוות-דעת, כאשר מעורבות זו באה תמיד לטובת האדם שלזכותו הגיש את חוות-דעתו, שוללת את האובייקטיביות של המומחה ועל בית-המשפט להתחשב בכך ולהחליט אם אין זה צעד מגמתי של אותו מומחה.

בית-המשפט קבע, כי במקרה שלפנינו, יכול היה התובע למנוע את הנזק על ידי עריכת בדיקה לרכב מטעמו, מבלי להסתמך רק על דו"ח הבדיקה שהוצג לו על ידי הנתבעת. במיוחד שכך הדבר אם היו לתובע ספקות לגבי תשובותיה של הנתבעת לשאלותיו לגבי מצב הרכב. משלא עשה התובע כן – אין לו להלין אלא על עצמו.

הכלל הוא שאי-הבאת ראיה לטובת בעל דין, שהינה בהישג ידו, פועלת לרעתו.

בית-המשפט קבע שמוקדי הנזק של שני כלי הרכב המעורבים אומנם נבדקו זמן מה לאחר קרות התאונה עם זאת, נוכח תמונות מוקדי הנזק שצולמו בסמוך לקרות התאונה המתעדות את הנזקים בזמן אמת והזהות לחלקים שנדרשו החלפה או תיקון בדוחו"ת השמאים, בית-המשפט סבר כי לא נותק הקשר הסיבתי בעניין זה. 

בית-המשפט העדיף את גרסת הנהגת התובעת שלא נסתרה בחקירתה, ותאמה את האמור בהודעה לחברת הביטוח ואף מתיישבת עם מיקום הנזק בחלקה האחורי של מכוניתה על פני גרסת הנתבע אשר אינה תואמת את הגרסה שהועלתה על ידו במכתב ששלח לחברת הביטוח התובעת שם ציין כי הנהגת התובעת עצרה את רכבה על אי תנועה ולפתע נכנסה לנתיב הנסיעה שלו.