בית-המשפט החליט שיש להחזיר לתובע את הסכומים שנלקחו ממנו מעבר למועד סיום העסקה המקורית ולהעניק לו פיצוי עבור הוצאותיו הנלוות בהגשת התביעה וניהולה.

בית-המשפט פסק, כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 4,200 ש"ח לסיום כל המחלוקות ביניהם.

בית-המשפט קבע, כי עומדת לתובע הזכות לקבל פיצויי הסתמכות בגין מצג השווא בכל הנוגע להחלפת מנוע הרכב. 

בית-המשפט קבע, כי עת עסקינן בביטול עסקה כדין, שיעור דמי הביטול הוא חלק מתנאי העסקה המוסכמים, ועל התובע לקיים את החוזה, אחרת יימצא כמפר.

בית-המשפט קבע, כי מאחר ואין מחלוקת על כי היתה פגיעה, מתקבלת טענת התובע שנגרם נזק, גם אם לא ניתן היה לראותו בחושך שכן התאונה אירעה בלילה. 

בית-המשפט קבע, כי עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח גרסתו, לפיה, רכב הנתבעים לא ציית למופע אור אדום שהיה עם כיוון נסיעתו, נכנס לצומת וגרם לתאונה ולנזקי הרכוש שנגרמו לרכב כמפורט בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמו.

בית-המשפט קבע, כי גרסאות הנהגות שקולות ולא ניתן להכריע מי מהן סטתה לכיוון נסיעת רעותה.

בית-המשפט קבע, כי התובעת 2 "נזרקה" אל מכונית הנתבע 4 ללא גרימת נזק והעובדה, כי הנתבע 4 לא הועמד לדין, מצדיקים את דחיית התובענה כנגד הנתבע 4. 

בית-המשפט קבע, כי מדובר בשתי גרסאות שוות ערך מבחינת אמינותן ואין הן מופרכות לחלוטין. בהינתן זאת, למעשה, לא הורם הנטל המוטל על התובע וגם על התובע שכנגד לשכנע את בית-המשפט בטיעוניו, כי הם סבירים יותר מטיעוני בעל-הדין שכנגד. 

בית-המשפט קבע, כי אין מקום לחיוב הנתבע 1 בנזקים שנגרמו, רק בשל היותו בעל הרכב, בהעדר טענה, כי פעל שלא כהלכה, התרשל, הפר חובה כלשהי או נושא באחריות לאירוע. העובדה שהרשה לבנו הבגיר לנהוג ברכב, כאשר יש ביטוח תקף לנהיגה זו, הינה החלטה סבירה שאינה מטילה אחריות על בעל הרכב.