בית-המשפט קבע, כי עסקת הרכישה מבוטלת. ועל הנתבעת להחזיר לתובעת סך של 299 ש"ח.

בית-המשפט קבע, כי רוב רובם של הנזקים, אם לא כולם, הם תוצאה של "בלאי סביר". 

בית-המשפט קבע, כי דרישתם של התובעים להחזר מלא של עלות חופשתם לא רק שאינה מוצדקת אלא מוגזמת היא עד מאוד.

בית-המשפט קבע, כי בהעדר הסכמה על סוג ההדפסה ועל איכותה, ניתן לקבוע שלא היתה גמירות דעת בין הצדדים וכל צד חשב על דבר שונה. בנסיבות כאלה לא ניתן לאכוף את החוזה והדרך הנכונה היא ביטולו, מאחר ומלכתחילה נפל פגם בכריתתו.

בית-המשפט קבע, כי גם במידה ואשת התובע עצרה את רכבו בפתאומיות, היה על הנתבע להספיק ולעצור את רכבו. העובדה שלא עשה כן, מעידה על חוסר תשומת לב או אי-שמירת מרחק של הנתבע מרכב התובע. 

בית-המשפט קבע, כי התובע שמיהר לעשות את העסקה, חסך לעצמו מספר מאות שקלים על בדיקה עצמית וגם במשך התקופה אחרי הרכישה כאשר הרכב לא תקין, עדיין לא טרח לעשות בדיקה מקצועית והרי הוא בא כעת לבית המשפט בצעקה "הצילו". עם כל הכבוד לתובע, גם אם יש לבית-המשפט פקפוקים לגבי יושרו של הנתבע בעסקה הזאת, אין דרך לסייע לתובע. 

בית-המשפט קבע, כי מכוניתם של התובעים נהדפה, ולא פגעה תחילה בעצמה, במכוניתו של נתבע 4, ברי כי הפוגע, נתבע 3, אחראי הן לנזק שנגרם לאחורי המכונית והן לנזק מלפנים.

בית-המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את הנתבע לשלם לתובעת, לסילוק מלא וסופי של תביעתה, סכום כולל של 2,200 ש"ח.

בית-המשפט קבע, כי לאחר התרשמות מהעדים, נותרו כפות המאזניים מעוינות, כאשר העדים כולם עשו רושם של אנשים ישרים, הגם שברור שמי מהם אינו אומר אמת.

בית-המשפט קבע, כי התובע לא עמד בתנאי הפוליסה למתן שירות הגרירה, לפי הפוליסה שרכש לאחר שנתקע עם הרכב, אותם תנאים המחייבים אותו להמציא לחברת הגרירה סימוכין על תיקון הרכב לאחר הגרירה הקודמת.