בית-המשפט קבע, כי לאחר שהודיע הקונה לנתבע, כי אין בידיו אישור לקבלת משכנתא, הצדדים לעסקת המכר ראו הקשר ביניהם כבטל, והנתבע לא דרש את אכיפת ההסכם ואף לא תבע פיצויים מהקונה, שכן סבר כי אין התקשרות חוזית מחייבת בבינו לבין הקונה. בנסיבות אלה, כאשר הצדדים לעסקת המכר ראו את הקשר ביניהם כבטל ולא מחייב, הרי שלא קמה לתובע הזכות לקבלת דמי תיווך. 

בית-המשפט קבע, כי פריט ריהוט יוקרתי שעלותו יותר מ- 20,000 ש"ח אשר הריפוד שלו נקרע עקב השתחררות קפיצים פנימיים אחרי חודש וחצי, אינה ביטול עסקה בשל חרטת הצרכן, אלא הינה ביטול עסקה עקב אי-התאמה לפי חוק הגנת הצרכן או לפי חוק המכר, וכאשר מדובר בליקוי מהותי (קרעים בריפוד) אשר אינו מתוקן תוך שהטובין מעוכבים בידי הנתבעות, נראה כי נפלה אי-התאמה מהותית כאמור. 

בית-המשפט קבע, כי מקרה זה הינו מקרה מובהק בו הודעת חדילה מיידית היתה משיגה ביעילות רבה את תכלית החקיקה ומונעת את הטעות שבבסיס העניין ואת המשך משלוחן בטעות של הודעות נוספות.

בית-המשפט קבע, כי לא על נקלה יחליט אורח לעזוב מלון, לארוז מחדש את חפציו ואת חפצי ילדיו, ולשלם סכום נוסף עבור מלון אחר, כאשר ברור לתובעת בשלב העזיבה, כי המלון בו שהתה לא מאשר את קיצור החופשה.

בית-המשפט קבע, כי גרסת התובעים לפיה רכב הנתבע סטה ממסלול נסיעתו לעבר מסלול שמאלי ובאופן זה פגע באמצעות צדו הקדמי הימני בצדו האחורי השמאלי של רכבם תואמת הן את צילומי רכבם, המדגימים נזק בפינה האחורית השמאלית של רכבם, הן את צילומי רכב הנתבע לאחר התאונה, המדגימים נזק בפינה קדמית ימנית לצד הפנס, והן את מוקדי הנזק בחוות דעת שמאי שני הרכבים. 

בית-המשפט קבע, כי משלא בוטל ההסכם יכול היה כל אחד מהצדדים באותו שלב לעמוד על אכיפתו. מכאן שרשאים היו השוכרים, בהעדר תנאי מחייב, עליו לא סוכם בעת חתימת ההסכם, לעשן בתוך יחידת הדיור וזאת בשונה מהמוסכם לגבי עישון מחוץ ליחידת הדיור מתחת לחלונות בית המשכיר.

בית-המשפט קבע, כי הנתבע הוא אשר יצר את הנסיבות המסוכנות בעטיין נגרמה התאונה. הנתבע חנה במקום אסור, כאשר חלקו השמאלי של רכבו נמצא בתוך נתיב הנסיעה בכביש. אם לא די בכך, הנתבע פתח את דלת רכבו השמאלית האחורית, אל תוך כיוון הנסיעה, ובכך הגדיל את ההפרעה שיצר לתנועת כלי הרכב והעצים את הסיכון שגרם למשתמשי הדרך.

בית-המשפט קבע, כי מדובר בתאונת חזית-אחור. לכן, קמה חזקה לפיה האחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנהג ברכב שמאחור ועליו הנטל לסתור חזקה זו. דהיינו, על התובע בענייננו, הטוען, כי הנתבע נסע לאחור לסתור החזקה האמורה. התובע לא סתר חזקה זו. 

בית-המשפט קבע, כי התובע זכאי, לקבלת סך של 900 ש"ח בגין עלות תיקון הטאבלט ששולם על-ידו ולא תוקן ובגין הנזק הנוסף שנגרם לטאבלט בעת שהיה בחנות הנתבע.

התובעת טענה נמרצות, שעד לאותו מועד לא קיבלה כל הודעה שהיא חייבת כסף. ברוב הגינותה, התובעת הודתה בפני בית-המשפט שאלמלא היתה מקבלת את הדרישה הכספית לא היתה מגישה תביעה זו.