בית-המשפט קבע, כי ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבעים בפסק-הדין של כב' הרשם הבכיר אבי כהן כהוצאות ריאליות משקפות אף את סכום ההוצאות שבית-המשפט סבר, כי התובעים נדרשו להן לצורך הגנתם, דהיינו הן כוללות בחובן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ועל-כן , בית-המשפט לא מצא לנכון להוסיף פיצוי נוסף על ההוצאות שנפסקו לתובעים במסגרת פסק-הדין.

בית-המשפט קבע, כי אין לקבל את דרישת התובעת לפיצוי מלא בגין כל עלות הסלון כאשר הטענה היא לפריט אחד מתוך ארבעה. 

התובע הסביר כי הפגיעה בתמונות היא תוצאה של ניסיון ליישר את הכנף בעצמו וכך הוחמר הנזק, אולם הדבר לא הוכח ואם זהו המצב ספק אם על הנתבעת לשלם את מלוא הנזק בכנף שכן זה הוחמר על-ידי התובע. 

בית-המשפט קבע, כי היה על הנתבעת להבחין בתובעת עוד קודם שהנתבעת הסיעה את מכוניתה אל שפת הכביש. אם פגעה בה, סימן שלא נזהרה כנדרש.   

בית-המשפט קבע, כי לו היה מוכיח התובע, כי רכבו חנה בסמוך לעמדת השומר כך שניתן היה להבחין בתאונה בנקל או למצער לשמוע את ההתנגשות בין הרכבים, ניתן היה לקבוע, כי היעדרו של השומר והעובדה, כי חרף הימצאותו במקום לא גבה את פרטי הפוגע או תיעד את התאונה, גרמו לתובע נזק ראייתי ועל-כן הנתבעת חבה בנזקיו. דבר לא הוכח על-ידי התובע.

בכתב התביעה טען התובע, כי ההתנגשות אירעה שתי דקות לאחר שהמשיך בנסיעה. גרסה זו עומדת בסתירה חזיתית לעדות הנתבעת 1, שלפיה רכב התובע עמד וההתנגשות אירעה מיד כשהמשיך בנסיעה. 

בית-המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת, כי הואיל והדייר הקדום בנה פרגולה בחצר דירתו וריצף את אזור הצובר, הרי שלא מוטלת עליה חובה להשיב את המצב לקדמותו. כך, מדובר בשטח שהינו רכושו הפרטי של בעל הדירה, שכן החצר צמודה לדירתו. ריצוף חצר הגינה ובניית פרגולה הינו שימוש סביר ברכושו הפרטי של בעל הדירה, והתובעים אינם צריכים להינזק מכך, כי בשל הצורך בהחלפת הצובר ייגרם נזק לרכושם הפרטי ובכלל זה לגינת הדירה.     

בית-המשפט קבע, כי התאונה אירעה בשעות הבוקר, בראות מלאה, ולכן היה על נהג הנתבעת 2 להבחין ברכב התובעים כשהוא עומד בצד הדרך וממתין לגרירה. טענת התובע 2 שלפיה הניח משולש אזהרה והפעיל איתות אזהרה לא נסתרה, מה גם שכשמדובר באור יום כך שהיה על נהג הנתבעת 2 להבחין ברכב התובעים, וזאת אף אם באותה עת נעקף על-ידי משאית אחרת והתמקד בה. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת לא חייבת היתה לחפש באופן פעיל אחרי מידע על איתנותן הפיננסית של חברות תעופה שאת שירותיהן היא משווקת. לא הוכח שהנתבעת ידעה פוזיטיבית אודות הסיכון שברכישת כרטיסים ב"מאלב" בעת הזמנתם או במועד שבו עדיין ניתן היה לעצור את העברת הכסף. 

בית-המשפט קבע, כי לו היתה נכונה גרסת הנתבעת, כי לאחר שסיימה את העקיפה החל רכב התובע בנסיעה ופגע בה, הרי שהנזק ברכבה היה צריך להיות בצדו האחורי של רכב הנתבעת, והמכה היתה צריכה להיות מסוג מעיכה ולא שפשוף.