בית-המשפט קבע, כי הנתבע יצר בפני התובעת מצג, ובעניין זה נדחתה גרסתו ובית-המשפט נתן אמון בגרסת התובעת, כי האמינה שיהיה בתיקון האמור כדי לפתור את הבעיה. 

בית-המשפט קבע, כי נטל ההוכחה לאספקת הפריטים הנ"ל לתובע מוטל על הנתבעת, אשר היתה צריכה להוציא תעודת משלוח מתאימה ואף להחתים את התובע עליה. הנתבעת לא הציגה תעודת משלוח כזו ואף לא אישור או מסמך כלשהו מטעם התובע המאשר אספקת הפריטים הנ"ל לידיו.

בית-המשפט קבע, כי בנסיבות המקרה, התובעים לא הוטעו כלל  שכן כל בר דעת יכל להבין שהמחיר של 10% משווי המוצר הנו מחיר שנרשם בטעות במיוחד כאשר לפי אותו פרסום עלות של כיסא בודד עולה על עלות כל המערכת. 

בית-המשפט קבע, כי אסור לנתבעת על-פי דין לתקן רכב ולאפשר את יציאתו אל הכביש, כאשר התיקון מותיר סיכון לתקלה חוזרת בתוך זמן קצר, ועל-כן אין לקבל טענה זו של הנתבעת.

בית-המשפט קבע, כי הנתבע נכנס לנתיב נסיעת התובע וגרם להפרעה בתנועה, תוך שהוא מפר את חובת הזהירות המוגברת המוטלת עליו בנסיעה לאחור. 

בית-המשפט קבע, כי לא מדוע בחר התובע לצאת את החניון בנסיעה לאחור, במקום להסתובב ולצאת בנסיעה קדימה, כאשר תנאי הדרך אפשרו לו לעשות זאת. בכך, נטל סיכון מיותר וסיכן את המשתמשים בדרך. 

בית-המשפט קבע, כי את טענת השיהוי יש לבחון אפוא על רקע נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ובכלל זה אופייה של התביעה, היקפה והזכויות המוטלות על כפות המאזניים. בענייננו מדובר בתביעה בסכום שאינו גבוה. ככל שחולף הזמן, עובדי כפר הנופש מתחלפים, קשה לאתר אותם ולשחזר מה ארע בפועל. 

בית המשפט קבע, כי מקום בו עסקינן בהרשעה על-פי החסד"פ, אין מדובר בעניין אזרחי המצוי בתחום סמכותו של בית-המשפט לתביעות קטנות. בהקשר זה נפסק, לא אחת, כי ביטול קנסות והשבתם אינם עניינים שבסמכות בית המשפט לתביעות קטנות. 

בית-המשפט קבע, כי התובע היה זה שנסע בנתיב נסיעתו ואילו נהג הנתבעת היה זה שבקש לסטות מנתיב נסיעתו, ולכן חלה על נהג הנתבעת אחריות מוגברת לבדוק את תנאי הכביש. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבע, ביקש להשתלב בתנועה עת רכבה של התובעת לשמאלו. מחמת חוסר תשומת-לב, חרף איתות, לא הבחין ברכבה של התובעת אשר נסע ישר והתנגש בצדו הימני.