הראיה שהטתה את הכף היתה עדותו של מר יניב אהרון שנסע עם התובע ברכב ואישר את גרסתו ואף העיד בצורה חד-משמעית, כי התובע לא עבר בין נתיבים. מר אהרון אישר, כי אין בינו לבין התובע קשרים עסקיים או אחרים וכי נסעו יחדיו לשירות מילואים, ובית-המשפט לא מצא סיבה שלא להאמין לעדותו בתיק. 

בית-המשפט קבע, כי הנזק שנגרם לשני כלי הרכב, הן הקטנוע והן הרכב הפרטי, אינו מתאים לתיאור העובדתי שמסר התובע. 

בית-המשפט קבע, כי גם לו היתה הנתבעת 2 חברת האם של הנתבעת 1, אין בכך כשלעצמו להטיל על הנתבעת 2 חבות בחיוביה של הנתבעת 1, לאור עקרון האישיות המשפטית של הנתבעות. 

בית-המשפט קבע, כי האחריות שניתנה לתובע כוללת גם את החלפת המצמד, אשר התקלה בו נתגלתה במהלך תקפת האחריות.

בית-המשפט קבע, כי לתובע אשם תורם בנוגע לנקיטת הליכי ההוצאה לפועל נגדו. כך, אילו היה מגיש התובע התנגדות במועד, הרי שלא היו ננקטים הליכי הוצאה לפועל נגדו ויכול היה לחסוך מעצמו את עגמת הנפש ואי הנעימות הכרוכה בהליכים אלה. התובע לא עשה כן, הגיש התנגדות באיחור של מספר חודשים ועל-כן נקטה נגדו הנתבעת בהליכים שונים. 

בית-המשפט קבע, כי אין ספק שהדברים שנאמרו על-ידי הנתבע היו הבעת דעה על התנהגות התובע כבעל דין במשפט הקודם, ובהתייחס להתנהלות התובע באותו הליך, כאשר הדברים נאמרו על-ידי הנתבע בתום-לב וכי לא חרגו מתחום הסביר באותן נסיבות. 

בית-המשפט קבע, כי גרסת הנתבעת 1 היתה, כי התובעת פנתה ימינה למפרץ החניה, אולם מיקומם הנזקים במכונית התובעת, אינם מאוששים גרסה זאת. לו היתה הנתבעת נוסעת ישר ולפתע היתה מכונית התובעת מגיחה מימין לשמאל תוך שנוצר מגע, אין זה סביר היה מתרחש נזק מתמשך מהדלת השמאלית קדמית של מכונית התובעת ועד הפגוש הקדמי בפינתו השמאלית. 

בית-המשפט קבע, כי התרשלותה של הנתבעת, שנסעה לאחור בניגוד לכיוון התנועה ובניגוד לשלט "אין כניסה" שהוצב במקום, ובתוך כך לא הבחינה בכלי-הרכב שמאחוריה, ברורה היא על פניה. היא מצדיקה את חיובה בנזקי התובעת. 

בית-המשפט קבע, כי התובעת הציגה ראיות לפיהן שילמה לפנגו סכום של 500 ש"ח עבור חנייה חלופית בעיר תל-אביב, ועל-כן, קבע בית-המשפט, יש מקום לאשר פיצוי נוסף בגין ראש נזק זה בסכום של 500 ש"ח. 

בית-המשפט קבע, כי ככל שמדובר בתביעה של התובעים לגבי ההתקשרות שלהם בעסקה, הם הוכיחו את תביעתם והם זכאים לקבל את הריפוד שהזמינו ולא הריפוד שסופק להם בפועל.