בית - המשפט קבע כי ענייניה של התובעת טופלו באופן סביר על-ידי הנתבעת ולעניין מועד האספקה, הציגה הנתבעת בתביעתה את המסמך עליו צוינו שעות האספקה שתואמו עם התובעת וכי הנתבעת סיפקה את המוצרים כפי שסוכם. 

התובענה נסמכה על תלונת התובע הנעוצה בכך שפנה לנתבעת והודיע על רצונו להביא לידי סיום את התקשרותו, זאת ביום 10.07.09 ובמועד בו תמה תקופת התחייבותו כלפי הנתבעת.

תכליתה של האחריות היא לתקן תקלה כולל החלפת רכיבים המכוסים באחריות, לתקופה בה היא ניתנת, ולא להחליף מוצר.

אמנם הרכב תוקן בהתאם לפרטי התיקון המופיעים בחשבונית, ברם לא הוכח כי הפגיעות היו באותם מקומות עליהם דנה התקנה הנ"ל וגם לא הוכח הצורך להוריד הרכב מהכביש באותו מצב בו רכש התובע את הרכב.

בית-המשפט קבע שבמקרה זה, הפיצוץ אירע כעבור יומיים, כאשר הרכב נסע כ- 100 ק"מ בלבד, כך שברור, שמדובר בפיצוץ שקרה בתקופת האחריות. על אף שקומפיוטסט ניסתה להתחמק מאחריות, תוך נסיון לטעון, שקבעה בדו"ח, שמצב הרכב לא תקין, אין היא פטורה במקרה זה.

התובעים לא הצטיידו בחוות-דעת של מכונאי רכב מומחה, לאישוש טענתם, וגם לא הוכיחו, ולו על-ידי ראשית ראיה, את הטענה שטיפול לקוי ורשלני ברכב הוא שגרם לשרשרת התקלות ברכב.

בית-המשפט נתן אמון מלא בגרסת התובעת שנתמכה בתמונות מוקדי הנזק מהן עלה כי רכב הנתבעת פגע ברכת התובעת.

בית-המשפט קבע שאין כל בסיס משפטי להטיל אחריות על הנתבעת 2 שאכן קיבלה תשלום מלא עבור המזגן אולם מסרה אותו לנתבע 1 לבקשת ובעבור התובעת ובעלה, נוכח היכרותם המוקדמת איתו. אין להטיל על הנתבעת את החובה לצפות בנסיבות מקרה זה כי הנתבע ייקח את המזגן ויתקין אותו במקום אחר, ונראה כי היא פעלה בסבירות.

התובעת ביטלה את הוראת הקבע שמסרה לחברת האשראי וחיובים שנועדו להיפרע בחשבונה בגין צריכת שירותים לחודשים פברואר וחלק יחסי ממרץ לא נפרעו. הנתבעת הוציאה לתובעת חשבוניות ודרישות תשלום הן בגין חוב זה, שאינו שנוי למעשה במחלוקת, והן בגין חיובים נוספים שלא היה מקום לחייב בגינם, ונמנעה ממסירת פירוט של החיובים לתובעת עד אשר הגישה התובעת את תביעתה לבית המשפט.

בית-המשפט קבע שלעומת הרושם השלילי שהותירה עדות התובע, הותירה עדות הנתבע רושם מהימן מאוד וגרסתו בבית המשפט היתה עקבית לזו שמסר במשטרה בעקבות התאונה וכן לגרסה שמסרה אשתו במשטרה.