לאחר שנשמעו מלוא הראיות, הוצגו תצלומי המקום שבו ארעה התאונה וכן תצלומי הנזקים בשני הרכבים, נקבע כי שני הנהגים נהגו ברכבם ברשלנות ובחוסר זהירות וכי שניהם אחראים במידה שווה, לקרות התאונה. קבלת תביעה באופן חלקי.

הנתבעת לא העידה מטעמה את מי שטיפל בהזמנה ובאספקתה ונציגה של הנתבעת לא מסר פרטים לביסוס טענות ההגנה של הנתבעת, לרבות תאריך מסירת זוג המשקפיים השני לתובע, כנטען על ידי הנתבעת.

אין די בהעלאת טענה בכתב הטענות והותרתה כטענה בלבד, כאשר הנתבעת 2 לא טרחה לעשות דבר לביסוסה.

ההגבלה על רישיון הנהיגה מקורה בחובות כספיים של הנתבעת 2 אשר מעמדה כפקיעת רישיון מחמת אי תשלום אגרה, ומאחר ולא מדובר בהגבלה מהותית הנוגעת לכשרותה של הנתבעת 2 לנהוג ברכב, נדחתה טענת הנתבעת 1 בדבר היעדר כיסוי ביטוחי

נקבע כי התובע הוכיח את טענותיו ועדותו הייתה אמינה וגם נתמכה לחלוטין בגרסתו של נהג המונית, אדם שנקלע למקום ולא היה לו כל קשר עם מי מהצדדים ואשר תמך לחלוטין בגרסת התובע

מבין כל הסעדים שמונה חוק הפיצוי, ההפרה החמורה ביותר היא זו הנוגעת להשבת שווי הכרטיס. זהו הסעד החזק ביותר שממשיך לעמוד לנוסע אפילו בביטול מסיבה שאינה בשליטת המפעיל והמארגן. 

נקבע כי בהעדר תכנית של מעצב פנים, האחריות של נגר ליופי של המוצר המוגמר מבחינת עיצובו קיימת אך מוגבלת. הלקוח רשאי לצפות מבעל מקצוע סביר כי יהיה לו ידע מסוים מכוח הניסיון לעניין היופי של המוצר וכי ייתן עצה טובה גם בעניין זה אך אין להטיל עליו אחריות של מעצב.

הנתבעת התכחשה להתחייבותה וסיפקה לתובע חבילה אחרת מצומצמת שונה באופן מהותי מזו שסוכמה.

לפנים משורת הדין, קבע בית-המשפט, שכיוון שהתובע הוא לקוח של הנתבעת, אין צו להוצאות אף שהיה מקום לחייבו בהוצאות גם משום סכום התביעה, שהינו מנופח וללא פרופורציה לסכום העסקה.

בית-המשפט לא מצא שהנתבעת פעלה במכוון וביודעין כנגד החוק.

אשר-על-כן, חוייבה הנתבעת לשלם לתובע 1,000 ש"ח, ועוד 350 ש"ח עבור הוצאותיו.