בית-המשפט קבע, כי העדר פגיעה בחלק הקדמי של הדופן, ובעיקר בפינה השמאלית-קדמית או בחזית, מקשה לקבל את גרסת ההיצמדות של רכב התובע אל המשאית, שכן טבעו של עולם שהחזית מגיעה לנקודת המפגש קודם למרכז הרכב. בנוסף, פגיעות אלה אינן, כטענת הנתבעים, פגיעות שפשוף בלבד, המאפיינות התחככות של רכב הנצמד לרכב אחר, אלא בעיקר 3-2 מוקדי מעיכה, המתיישבים טוב יותר עם פגיעה של הפינה הימנית קדמית של המשאית ברכב, בזווית חדה ביותר, עד כדי כמעט היצמדות.

בית-המשפט קבע, כי מיקום הנזקים שנגרמו לכלי הרכב ואופיים – נזק מינורי (שריטות) לצידה הימני-קדמי של המשאית מעל הפגוש ומעיכה חודרת ושריטות בצידו האחורי שמאלי של רכב התובעת, אין בכוחם לאשש את גירסת התובעת להתרחשות התאונה או להפריך את גירסת הנתבע, זאת כאשר נטל ההוכחה בהליך זה רבץ על כתפי התובעת.

בית-המשפט קבע, כי מהעדויות והראיות שהובאו לפני בית-המשפט, הוכח, כי איחור הנתבעת ב- 10 ימים באספקת הריצוף  חייב את התובעים למצוא  מקום מגורים חלופי לתקופה של כשבועיים ימים. אין ספק, כי הצורך לטפל במציאת דיור חלוף זמני ולעבור להתגורר בדירה חלופית למשך תקופה זו כרוך באי-נוחות ומלווה בעוגמת נפש.

בית-המשפט קבע, כי בנסיבות אלה, משחצה הנתבע את הכביש בנסיעה על אופניו, באור אדום ומבלי שווידא שיש באפשרותו לחצות את הכביש בבטחה, ופגע ברכבו של התובע תוך כדי נסיעה, מירב האחריות לקרות תאונה מוטלת עליו.

בית-המשפט קבע, כי היה על התובע, כאשר הוא מגיע לצומת בו עליו לתת זכות קדימה לבדוק כראוי אם הצומת פנוי בטרם יחל בפנייה שמאלה. אם היה פועל כך, התובע יכול היה ואף חייב היה להבחין ברכבה של התובעת טרם כניסתו לצומת. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת לא הוכיחה, כי מקרה הביטוח נופל ברשימת החריגים לפוליסה. לטענתה, האירוע הנטען מוחרג, בהתאם לסעיף הקובע, כי חדירת מי גשמים מבעד לקירות ותקרה אינה מהווה מקרה ביטוח "למעט דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה או ספיגתם בהם..." יחד עם זאת, הנתבעת לא צירפה את הסעיף הרלבנטי מהפוליסה, ובכל מקרה האירוע אינו מוחרג מאחר ואכן מדובר בדליפת מי גשם מבעד לתקרה. 

בית-המשפט קבע, כי היה על הנתבעת לוודא שהדרך פנויה לפני שפנתה ימינה. למרות האמור לעיל לאור מיקום הנזקים בטנדר נקבע, כי לתובע אשם תורם לקרות התאונה. הנזקים לטנדר מתמקדים בחזית הרכב, דהיינו רכב הנתבעת, כפי שהיא אף מתארת בעדותה, היה כבר בסוף ההשתלבות, כך שהתובע אמור היה לראות אותו ולהספיק לעצור ולאפשר לו להשתלב, אלא אם היה במהירות שלא מאפשרת זאת. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא ביסס טענותיו באשר לליקויים מהותיים במערכת. שכן, יתכן וה-"ליקויים" כולם או חלקם, נבעו מאי שימוש נכון במערכת או מאי הכרתה באופן מיטבי. 

בית-המשפט קבע, כי חוק בתי-המשפט קובע את גדר סמכויותיו של בית-המשפט לתביעות קטנות, ואינו כולל בקשה לביטול דו"ח, שבסמכות בית-המשפט לעניינים מקומיים, ולא בקשה למתן צו הצהרתי על בטלותו של דו"ח, שהינה תקיפה עקיפה של הפעולה המנהלית. 

בית-המשפט קבע, כי נהג האופנוע הבחין בהאטה בנסיעת רכב התובעים עד עצירה, אולם במקום לעצור בכדי לאפשר לרכב שלפניו לפנות שמאלה, להמשיך בדרכו או למצער לברר את פשר העצירה, החליט לעקוף אותו מצד שמאל, בחוסר זהירות וללא מתן שימת הלב לתנאי הכביש, דבר שהביא לפגיעה בדופן הקדמית-שמאלית של רכב התובעים ולפגיעה שתועדה במוצגים שהוגשו.