בית-המשפט קבע, כי מתמונות הנזק של רכב הנתבע עולה, כי הוא נפגע בכנף הקדמית, ימנית של רכבו. אילו היה הנתבע פוגע בדלת רכב התובעת, אשר כבר הייתה פתוחה לרווחה, הרי שמצופה היה למצוא נזק בצד הימני של חזית רכב הנתבע. דא עקא שהפגיעה ברכב הנתבע היא פגיעת מעיכה בכנף קדמית ימין והדבר דווקא עשוי ללמד, כי הדלת נפתחה במפתיע בעת שהנתבע חולף ועקב כך נגרמה התאונה. לפיכך, גם אם הנתבע נסע בקרבה יתרה לרכבה של התובעת, הרי שכל עוד הדלת היתה סגורה, הוא לא היה פוגע בה.

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת לא הטעתה את התובע בנוגע לרכישת שני הטלפונים הניידים, כפי שעלה מתמלול השיחה בין הצדדים.  נציג המכירות הסביר לתובע בפירוט את פרטי העסקה ואת הן ביחס למכשירים והן ביחס לביטוחים והתובע הסכים לה לא לפני ששאל שאלות רבות והבין בדיוק מהי העסקה שהוא מבצע. 

בית-המשפט קבע, כי עדותו של מר ניר ירון היתה ההתחכמות בהתגלמותה. הוא "עושה טובה" לחברה אחות, אך אינו יודע להסביר את הקרבה. הוא "אינו" יודע בדיוק את הקשר שלו לחברה, שהיא ספק המלון, ובכלל הוא כנראה אוהב לחבוש מצנפת זו או אחרת ולנסות ליפול בין הטיפות מבלי להתרטב. 

בהתחשב בשיקולי הרתעת נתבעים פוטנציאליים, תימרוץ הגשת תביעות יעילות, תימרוץ אכיפה אזרחית של החוק מצד אחד ומן הצד השני, כי מדובר במקרה זה במשלוח דברי הדואר בתום-לב לאחר שקיבלה הסבר מוטעה של הוראות החוק מאת חברת הפירסום והשיווק, מצא לנכון בית-המשפט, לפסוק לתובע פיצוי כולל בגובה של 1,200 ש"ח. 

בית-המשפט קבע, כי לא הכוונה או המניע שמאחורי הפרסום הם שיכריעו אם מדובר ב'לשון הרע' אלא הרושם שהוא מותיר אצל מי שנחשף לפרסום, וזאת בין היתר על בסיס הנסיבות החיצוניות של אותו פרסום. 

בית-המשפט קבע, כי עצם העובדה, שבפועל לא הרגיש הנתבע, כי אכן הוא פוגע ברכב התובעת אין בה כשלעצמה כדי לשלול את הפגיעה האמורה. 

בית-המשפט קבע, כי האחריות המלאה לגרם התאונה רובצת באופן מלא לפתחה של התובעת 2 וזאת בשל אי-מתן זכות קדימה לרכב שמגיע מצד שמאל וזאת בבואה להשתלב לתוך הכביש לאחר יציאה מאזור החניה של מקום עבודתה. 

מאחר שהאיחור היה של פחות משעתיים, הפיצוי המגיע בגין כך מסתכם בסכום של 300 ש"ח.

בית-המשפט קבע, כי הלכה מושרשת וידועה היא, כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה ראיה ברורה להסכמתו לתוכן המסמך. יתרה מכך, התובעת אישרה את דברי הנתבעת בכך שאמרה: "ידעתי שבסוף 2014 יש סיכוי שאצטרך למצוא דירה.."

בית-המשפט קבע, כי גם התובעת וגם הנתבעת לקחו את הסיבוב בחוסר תשומת לב ובחוסר התחשבות בכלי רכב אחרים בכביש וזאת הסיבה להתנגשות. לכן כל אחת מהן תרמה תרומה שווה לקרות התאונה.