בית-המשפט קבע, כי התובע הרים את הנטל להראות, כי גרסתו אפשרית וסבירה. לעומתם, הנתבעות, לא הציגו גרסה נגדית אפשרית למעט הכחשה מבלי שתינתן גרסה אפשרית אחרת כגון רכב אחר שפגע ברכבו של התובע או מבלי שהוצגה ראיה ולו לכאורה שיכולה לתמוך בגרסה הנגדית האפשרית היחידה שנותרה והיא, כי התובע ובנו רקמו יחדיו קנוניה כנגד רכב הנתבעת 1 שנסע מאחוריהם בתמימות תוך שמירת מרחק וזאת כדי לפצות על נזקים שנגרמו לרכב מתאונה אחרת.

בית-המשפט קבע, כי לא הוכח שהנזקים המתוארים בחוות דעת שמאי התובע אכן נגרמו לרכב כתוצאה מקריסת עץ כנטען על-ידי התובע, דבר שדי בו כדי להביא לדחיית התביעה.

התובעת העידה, כי הנזקים שפורטו בחוות דעת השמאי הם נזקים שלא היו בביתה לפני מסירתה לנתבעת, ועדותה היתה אמינה על בית-המשפט. עדות התובעת נתמכה אף בתמונות הדירה שצולמו הן על ידיה והן על-ידי השמאי בהן נראים נזקים רבים לבית התובעים.

בית-המשפט קבע, כי הואיל ומדובר קלקול שמקורו ברשלנות הצרכן, אין היבואן מחויב לתקן את המסך ללא תמורה, ומשבחר התובע שלא לשאת בעלות התיקון, הוא אינו יכול לדרוש מסך חלופי ללא תמורה ואף לא פיצוי כספי.

בית-המשפט קבע, כי ההודעות נשאו אופי פרסומי והנתבעת לא עשתה מעשה להפסקת משלוחן, למרות שנדרשה לעשות כן, כמפורט בכתב התביעה. 

בית-המשפט קבע, כי מתמונות הנזק של רכב הנתבע עולה, כי הוא נפגע בכנף הקדמית, ימנית של רכבו. אילו היה הנתבע פוגע בדלת רכב התובעת, אשר כבר הייתה פתוחה לרווחה, הרי שמצופה היה למצוא נזק בצד הימני של חזית רכב הנתבע. דא עקא שהפגיעה ברכב הנתבע היא פגיעת מעיכה בכנף קדמית ימין והדבר דווקא עשוי ללמד, כי הדלת נפתחה במפתיע בעת שהנתבע חולף ועקב כך נגרמה התאונה. לפיכך, גם אם הנתבע נסע בקרבה יתרה לרכבה של התובעת, הרי שכל עוד הדלת היתה סגורה, הוא לא היה פוגע בה.

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת לא הטעתה את התובע בנוגע לרכישת שני הטלפונים הניידים, כפי שעלה מתמלול השיחה בין הצדדים.  נציג המכירות הסביר לתובע בפירוט את פרטי העסקה ואת הן ביחס למכשירים והן ביחס לביטוחים והתובע הסכים לה לא לפני ששאל שאלות רבות והבין בדיוק מהי העסקה שהוא מבצע. 

בית-המשפט קבע, כי עדותו של מר ניר ירון היתה ההתחכמות בהתגלמותה. הוא "עושה טובה" לחברה אחות, אך אינו יודע להסביר את הקרבה. הוא "אינו" יודע בדיוק את הקשר שלו לחברה, שהיא ספק המלון, ובכלל הוא כנראה אוהב לחבוש מצנפת זו או אחרת ולנסות ליפול בין הטיפות מבלי להתרטב. 

בהתחשב בשיקולי הרתעת נתבעים פוטנציאליים, תימרוץ הגשת תביעות יעילות, תימרוץ אכיפה אזרחית של החוק מצד אחד ומן הצד השני, כי מדובר במקרה זה במשלוח דברי הדואר בתום-לב לאחר שקיבלה הסבר מוטעה של הוראות החוק מאת חברת הפירסום והשיווק, מצא לנכון בית-המשפט, לפסוק לתובע פיצוי כולל בגובה של 1,200 ש"ח. 

בית-המשפט שקל את טענות הצדדים, ונתן פסק-דין על דרך הפשרה ולפיו ישלמו הנתבעים לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סך כולל של 2,000 ש"ח.