הכלל הוא ואף ההגיון הבריא אומר כי ככל שנהג הרכב הראשון בשיירה מרגיש במכה אחת, הדבר מלמד על כך שרכבו של נהג הרכב השני בשיירה נהדף אל רכבו של הנהג הראשון ע"י נהג הרכב שמאחוריו, ללא פגיעה מוקדמת יותר של הרכב השני ברכב הראשון.

חניית רכבה של הנתבעת כפי שתואר על ידה הייתה בלתי חוקית, מאחר והיא חנתה ליד מדרכה הצבועה באדום לבן ובמרחק של 7-8 מטר מהצומת הקרובה.

בית-המשפט לא מצא לנכון לפטור את נהג האוטובוס מכל אחריות לקרות התאונה, משום שהיה על נהג האוטובוס לשמור מרחק מרכב התובע, בעת עקיפתו של רכב התובע, במיוחד כאשר נהג האוטובוס מעיד כי הוא הבחין ברכב התובע עומד בצורה אלכסונית ועל נתיב תחבורה ציבורית, מנח שיכול להצריך נסיעה לאחור על מנת לתמרן את רכב התובע להמשך נסיעה. זאת, נהג האוטובוס לא הביא בחשבון ומכאן אחריותו החלקית לתאונה.  

בית-המשפט קבע, כי במקום היו מספר עדים שראו את התאונה אך לא זומן עד ראיה אובייקטיבי שיוכל לאשר את אחת הגרסאות. הואיל והנטל הוא על התובעת הדבר פועל לחובתה. 

נוסע סביר מצפה, כי מחיר הטיסה יכלול שירותים רגילים בהם העברת מזוודות, מזון ומשקה, ללא תוספת מחיר, ומקום בו הטיסה אינה כוללת שירותים רגילים אלו או שנדרשת תוספת תשלום חלה על חברת התעופה או על סוכנות הנסיעות חובה להודיע זאת לנוסע באופן ברור שאינו משתמע לשתי פנים. 

בית-המשפט קבע, כי שכר טרחתה של הנתבעת היה עבור ניסוח הסכם וניהול מו"מ ולא עבור ייצוג בבית-הדין הרבני. 

במקרה זה לא בוצע ביטול כדין ולא נמסרה לתובעת הודעה על הביטול. טענת אל על כי לא הייתה לה הזדמנות להודיע על הביטול מנוגדת לראיות שכן אל על הייתה בקשר עם התובעת ועם הוריה לפחות פעמיים (ברכישת ההארכה ובביטול הכרטיס השני) ואף נטלה מהם תשלום אך לא מסרה דבר. 

בית-המשפט קבע, כי הדרך בה התנהלה התובעת בעת שבאה "לסגור" את העסקה יש בה משום אשם תורם לאכזבה שנגרמה לה. פרסום מסויג יותר, ייתכן והיה מביא פחות לקוחות, אך כבר מראש מציג תמונה יותר ריאלית. אך גם עיון במסמך עליו חתמה התובעת היה יכול למנוע ממנה את האכזבה שכן היתה יכולה להיות מודעת להסתייגויות המופיעות בהסכם ההזמנה עוד לפני החתימה והיתה יכולה לקבל החלטה מושכלת הן על בסיס הפרסום והן על בסיס ההסכם. 

לו היה הנתבע משלים את השתלבותו בנתיב שבו קרתה התאונה, כפי שטען, הפגיעה בו היתה מאחור ולא בצד. הואיל ואין חולק, כי הנתבע בא מימין ושהתאונה אירעה בנתיב הימני (בצמוד לאי התנועה), גרסת הנתבע אינה הגיונית. 

בית-המשפט קבע, כי בנסיבות ובהתחשב בנזקים שנגרמו לכלי הרכב  ובעדותן של הנתבעות בפני בית-המשפט, כאשר כל אחת מהן העידה באופן ברור וסדור והיתה בטוחה בצדקתה, מחייבות את המסקנה, כי אחריותן לתאונה זהה.