בית-המשפט קבע, כי לא סביר שהתובע סטה לתוך נתיב נסיעת הנתבע, וחרף פגיעתו ברכב אחר, המשיך בנסיעה כזו תוך גרימת נזק לאורך כל צדו של הרכב, במקום לעצור ולהקטין את הנזק. הנזק המתמשך והעמוק יחסית מתיישב יותר עם גרסת התובע, כי רכב הנתבע סטה מהנתיב ופגע באזור הכנף הקדמית בסמוך לדלת הקדמית משמאל, ובשל היותו של התובע בנסיעה רצופה, "נגרר" הנזק תוך המשכו לכיוון הדלת האחורית. 

בית-המשפט קבע, כי רכב התובע נפגע בחלק אחורי שמאלי ואילו רכב הנתבע נפגע בחלקו הימני הקדמי. נזקים אלה מתיישבים עם גרסת הנתבע, במובן זה שהנהגת החלה לסטות לנתיב הימני קודם שהחלה בביצוע פניית הפרסה. 

בית-המשפט, קיבל את טענותיו של התובע בנוגע לפגמים המתוארים אשר נוצרו כתוצאה מהרכבה לקויה ולא כפי שטענה הנתבעת שנוצרו בעקבות מכות שקיבלו המשקופים והדלתות, שכן בעיה בסגירת דלתות או חוסר התאמה במסגרת המשקוף אינם קשורים לכך אלא לטיב המוצר והרכבתו.

בית-המשפט, קיבל את גרסתו של הנתבע, שהמקלט הותקן לפני מספר שנים, וכי תקופת האחריות הסתיימה עת פנו התובעים אל הנתבע, וכי התובעים לא היו מעוניינים לשאת בעלות תשלום נוסף עבור ביקור הנתבע בביתם.

בית-המשפט קבע, כי העירייה התרשלה בביצוע תפקידה כאשר הפרה במשך 10 שנים את חובתה לדאוג להריסת הבניה הבלתי חוקית שבנה בוכריס ואשר לגביה נתן בית המשפט צו הריסה, והיא חייבת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בדמות מטרד ליחיד שמנע ממנו שימוש סביר בדירתו במשך כל אותה תקופה.

בית-המשפט קבע, כי הנתבע פעל על דעת עצמו בלבד ונטל את הקולטים של גג הבית, ללא שקיבל לכך הסכמה וללא כל הרשאה, מהתובעת, אשר העידה, כי רכשה את הקולטים יחד עם רכישת הדירה, לפני 21 שנים. 

בית-המשפט קבע, כי רוב האחריות נופלת על הנתבע שלא הבחין כלל בתובע וכנראה לא ציית לתמרור "עצור" בצורה נאותה. התובע מצדו כנראה לא היה מספיק ערני לאפשרות של כניסתו של הנתבע למסלול נסיעתו ולכן אף הוא נושא בחלק מהאחריות.

בית-המשפט קבע, כי ההסדר בין בעלי הדין מבוסס על מתן שירות אישי על-ידי התובע לנתבעת ולכן ניתן היה להפסיק את השירות בכל עת תוך כדי מתן הודעה סבירה. מדובר בהסכם לשיתוף פעולה וזאת הייתה זכותה של התזמורת משיקולים שלה לא להמשיך עם ההסדר. לכן, הדין קובע שעד הפסקת ההתקשרות, מגיע לתובע כסף בגין כל עבודה שביצע. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת פעלה בהתאם לשיקול הדעת המסור לה, כי עשתה כן תוך שמירה על זהירות מתחייבת ובהתאם לנהלים, וכי ציון היעדרותו של התובע, אין בה משום חריגה מתחום שיקול הדעת המסור לנתבעת או משום אפלייתו ביחס לפונים אחרים. 

בית-המשפט קבע, כי התובעת מסרה גרסה לא עקבית, בשאלה מהותית באשר לנסיבות התאונה, בשאלה האם הרכב שלה היה בתנועה בשעת התאונה או שהיה בעצירה.