בית-המשפט קבע, כי ההסדר בין בעלי הדין מבוסס על מתן שירות אישי על-ידי התובע לנתבעת ולכן ניתן היה להפסיק את השירות בכל עת תוך כדי מתן הודעה סבירה. מדובר בהסכם לשיתוף פעולה וזאת הייתה זכותה של התזמורת משיקולים שלה לא להמשיך עם ההסדר. לכן, הדין קובע שעד הפסקת ההתקשרות, מגיע לתובע כסף בגין כל עבודה שביצע. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת פעלה בהתאם לשיקול הדעת המסור לה, כי עשתה כן תוך שמירה על זהירות מתחייבת ובהתאם לנהלים, וכי ציון היעדרותו של התובע, אין בה משום חריגה מתחום שיקול הדעת המסור לנתבעת או משום אפלייתו ביחס לפונים אחרים. 

בית-המשפט, קיבל את טענותיו של התובע בנוגע לפגמים המתוארים אשר נוצרו כתוצאה מהרכבה לקויה ולא כפי שטענה הנתבעת שנוצרו בעקבות מכות שקיבלו המשקופים והדלתות, שכן בעיה בסגירת דלתות או חוסר התאמה במסגרת המשקוף אינם קשורים לכך אלא לטיב המוצר והרכבתו.

בית-המשפט, קיבל את גרסתו של הנתבע, שהמקלט הותקן לפני מספר שנים, וכי תקופת האחריות הסתיימה עת פנו התובעים אל הנתבע, וכי התובעים לא היו מעוניינים לשאת בעלות תשלום נוסף עבור ביקור הנתבע בביתם.

בית-המשפט קבע, כי העירייה התרשלה בביצוע תפקידה כאשר הפרה במשך 10 שנים את חובתה לדאוג להריסת הבניה הבלתי חוקית שבנה בוכריס ואשר לגביה נתן בית המשפט צו הריסה, והיא חייבת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בדמות מטרד ליחיד שמנע ממנו שימוש סביר בדירתו במשך כל אותה תקופה.

בית-המשפט קבע, כי הנתבע פעל על דעת עצמו בלבד ונטל את הקולטים של גג הבית, ללא שקיבל לכך הסכמה וללא כל הרשאה, מהתובעת, אשר העידה, כי רכשה את הקולטים יחד עם רכישת הדירה, לפני 21 שנים. 

בית-המשפט קבע, כי מקום שהשמאי מטעם הנתבעת לא בדק את המגן האחורי של רכב התובע שנפגע בעקבות התאונה אלא הסתמך רק על התמונות שהוצגו בפניו, אין הוא יכול לקבוע בצורה כה נחרצת, כי המגן האחורי לא היה דרוש החלפה אלא רק תיקון. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא הציג תשתית ראייתית לתמיכת טענותיו, כי הנתבע הסכים לשלם לו תשלום כלשהו משכר הטרחה שיקבל בתיק זה. התובע לא הציג מסמך לתמיכת טענותיו. העדה מטעם התובע, לא נכחה, על-פי עדותה, בפגישה שבה שמעה את הנתבע מבטיח לתובע משהו, ולעד מטעם התובע, עו"ד צדוק, לא היתה ידיעה אישית על העניינים שבמחלוקת. 

בית-המשפט קבע, כי התובעת מסרה גרסה לא עקבית, בשאלה מהותית באשר לנסיבות התאונה, בשאלה האם הרכב שלה היה בתנועה בשעת התאונה או שהיה בעצירה. 

בית-המשפט קבע, כי יהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך נוסף של 12,600 ש"ח.