בית-המשפט ציין, כי בעת מתן ההכרעה חולקו טענות וראיות הצדדים לשלבים שונים של העסקה שכן ישנם כאלו בהם סיכונו של הנתבע רב יותר וישנם כאלו שסיכוייהם של התובעים להוכחתם נמוך יותר.

בית-המשפט קבע שהתובעת לא הוכיחה כי בעת גניבת הכספת היו מופקדים בה תכשיטים כלשהם. היא בודאי לא הוכיחה כי הביאה עימה לאילת או הפקידה בכספת את כל אותם תכשיטים בשווי של למעלה מ – 500,000 ש"ח. התוצאה היא שהתובעים לא הוכיחו שבכלל נגנבו תכשיטים או כסף מהכספת.

ניסיון החיים מלמד כי תיקוני צבע ופח נגרמים כתוצאה משימוש שוטף ברכב והתובע בוודאי מודע לכך. מכאן ועד הטענה כי גילוי נאות מחייב פירושים שונים  לממצא "תיקוני פח וצבע", עוד רב המרחק. 

בנסיבות המקרה, לא זו בלבד שהנתבע 2 לא גילה למנהל התובעת את כל המידע הרלוונטי אלא שהוא אף מסר לו מידע כוזב, כך למשל לעניין השימוש שנעשה בכלי הרכב והמועד שהגיע אל מגרש המכוניות שבבעלות הנתבעת.

הנתבעת לא קיימה אחר הוראות חוק מכירת רכב משומש, בדבר טופס גילוי ובכך הפרה חובה חקוקה. אף אם ידע התובע על הפגיעה בשלדה של הרכב השני בעל-פה כטענת מר כהן, ואף אם התשלום הנוסף, היה לאחר אותה ידיעה - לא די בכך וזה לא הועיל לנתבעת.

מי שרוכש מכונית נוסעים משפחתית "רגילה" (מנוע בנזין) - בוודאי מצפה לכך, שהשימוש במכונית לא יהיה כרוך ברעשי רקע, או ברעידה. לפיכך, קבע בית-המשפט, כעניין של מדיניות שיפוטית ראויה, שהיתה מוטלת על הנתבעות חובה ליידע את התובעת בעניין הרעידה האמורה. כאמור, הנתבעות לא עמדו בחובה זו.

התובעים טענו כי הוסבר והובטח להם בידי הנתבעת 2 כי היא אחראית באשר לכל נזק אפשרי בעקבות התקנת מערכת הגז ברכב וכן נמסר בידיהם מכתב מאת הממונה על היבוא בלשכת סמנכ"ל בכיר תנועה אגף הרכב ושירותי התחזוקה לפיו יבואן רכב רשאי להסיר אחריות מרכב שהותקנה בו מערכת גפ"מ.

יש לציין כי בהשלכה למכירת נכסים באמצעות ההוצאה לפועל, הרי שהמכירה אינה מכירת מכר רגילה, ואיסור ההטעיה וחובות הגילוי החלות עליה מוגבלים ובלבד "שההצעה למכירה גילתה את העובדה שמציעים למכירה נכסים מסוג זה והזהירה את הצרכן כי מהות התכונות העיקריות לגביהן אינה ידועה וכי הרשות אינה נושאת באחריות להם."

משהסכים התובע לרכוש את הרכב ללא בדיקה, נטל הוא סיכון כי הרכב אינו מקורי או לא תקין, ויש ליתן למחדל זה של התובע משקל וחלק באחריות לנזק שנגרם לו בסופו של יום, בצד אשמו של הנתבע, כמי שהיה הצד השני לעסקת המכר וכמי שהתחייב אף הוא לבדוק את הרכב, כאמור. 

סעיף 41 לפקודת הנזיקין מתייחס לתביעה שהוגשה על נזק, כאשר לתובע לא היתה ידיעה ולא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק.