נקבע כי התובע הפר את חובותיו כמשכיר, ומנע מן הנתבעים את השימוש בדירה החל מחודש ספטמבר ואילך, ועליו להשיב את דמי השכירות ששילמו לו הנתבעים עבור חודשים אלו.

כעיקרון, אם לא קיבל הצרכן את אשר הובטח לו בחוזה, האחריות צריכה להיות של ספק השירות. כמובן, יכול הוא תמיד לשלוח הודעות צד ג' לנותני השירות או לנציגיהם בישראל. אין היגיון להעביר את האחריות על נותן השירות שפעמים רבות אין לו כל נציג בישראל. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא הציג תשתית ראייתית לתמיכת טענותיו, כי הנתבע הסכים לשלם לו תשלום כלשהו משכר הטרחה שיקבל בתיק זה. התובע לא הציג מסמך לתמיכת טענותיו. העדה מטעם התובע, לא נכחה, על-פי עדותה, בפגישה שבה שמעה את הנתבע מבטיח לתובע משהו, ולעד מטעם התובע, עו"ד צדוק, לא היתה ידיעה אישית על העניינים שבמחלוקת. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא הוכיח את גרסתו, לא כי הנתבע נגע בו באחוריו, לא כל שכן נתן לו אגרוף בפניו ולא זאת, אף זאת, כי נגרם לו נזק בפיו בעקבות קבלת אגרוף, כך שסבל ולא יכול היה לאכול במשך שבוע. 

בית-המשפט קבע, כי התנהלות הנתבעים משתקפת היטב מהנספחים אשר צורפו לתיק בית-המשפט, לרבות הסכם למכירת רכב אשר מנוסח באופן המטיל את מלוא האחריות על התובע ופוטר את הנתבעים לחלוטין מכל אחריות, בהתנהלות מסוג זה יש אך משום תמיכה בטענות התובע.

בית-המשפט קבע, כי הנתבע הפר את חוזה השכירות, ולכן הוא מחויב לשאת בשיעור הפיצוי המוסכם כלפי התובעים וזאת ללא הוכחת נזק.

בית-המשפט קבע, כי התנהלות הנתבע היתה שגויה. בכל מקרה שבו נטען, כי רכב היה מעורב בתאונה יש להשאיר פרטים מלאים, מבלי הצורך להכריע כבר בשלב התאונה מי אשם. התנהלות זו של הנתבע נלקחת בחשבון בהעדר פסיקת הוצאות. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבע אישר, כי הסיע את רכבו אחורנית וכי כלל לא הבחין ברכב התובעת. הנתבע אף אישר קיומה של שיחה טלפונית בינו לבין אביה של הנהגת (התובעים צרפו תמליל לכתב התביעה) במסגרתה אמר לו שהוא עובד במוסך ואם הנזק ברכב התובעים מזערי, הנתבע יתקן אותו. 

בית-המשפט קבע, כי עדויות הנתבעים לפיהן מחד לא ראו את התאונה עד לרגע הפגיעה, ומאידך ראו שהתובעת הסתכלה שמאלה ולא ימינה ושוחחה בטלפון הנייד, אינן סבירות. 

בית-המשפט קבע, כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 6,500 ש"ח.