נקבע כי התובע הפר את חובותיו כמשכיר, ומנע מן הנתבעים את השימוש בדירה החל מחודש ספטמבר ואילך, ועליו להשיב את דמי השכירות ששילמו לו הנתבעים עבור חודשים אלו.

כעיקרון, אם לא קיבל הצרכן את אשר הובטח לו בחוזה, האחריות צריכה להיות של ספק השירות. כמובן, יכול הוא תמיד לשלוח הודעות צד ג' לנותני השירות או לנציגיהם בישראל. אין היגיון להעביר את האחריות על נותן השירות שפעמים רבות אין לו כל נציג בישראל. 

בית-המשפט קבע, כי בנסיבות הענין לא אפשר התובע לנתבעת להשלים את התחייבויותיה. מדובר בשירותים אשר מעצם טיבם וטבעם מצריכים תהליכי חשיבה ויצירתיות. על פניו עולה, כי ההודעה ניתנה לאחר זמן קצר ממועד ההתקשרות ובטרם חלף הזמן הסביר.

בית-המשפט קבע, כי אם נכונה היתה גרסתו של התובע, כי נסע בנתיב מאחורי הרכב שלפניו ועל-מנת למנוע את התאונה עם הרכב שלפניו סטה ימינה, לא תיתכן פגיעה בפינה הימנית קדמית ברכב הנתבע. העובדה שלרכבו של הנתבע נגרם נזק בפינה הימנית קדמית היא המביאה למסקנה שהתאונה אירעה כגרסת הנתבע וכי התובע ביקש להשתלב בנתיב נסיעתו של הנתבע.

בית-המשפט קבע, כי לעומת גרסת התובע, הנתבע שהכחיש את טענות התובע בתביעתו, הציג בכתב הגנתו גרסה סדורה לפיה התיק עבר לטיפולו עקב פניית האם ישירות אליו. הנתבע זימן לעדות בבית המשפט את אמה של המנוחה. העדה העידה כי לא היה לה כל קשר עם התובע וכי כל הקשר לעניין הטיפול בהליך היה ישירות מול הנתבע. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו. גם מקום הנזקים שנגרמו לרכב ולאופנוע ומהות הנזקים איננה תומכת בגרסתו. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 15,000 ש"ח וזאת בגין החזר שכר-הדירה של ארבעה החודשים לאחר הפחתה בדרך של אומדן. 

בית-המשפט קבע, כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה גרסתה לפיה, רכב הנתבעים נכנס לנתיב נסיעתה, פגע ברכבה והסב לו נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמה.  

בית-המשפט קבע, כי פניה לאשת התובע טלפונית במספר הטלפון הביתי, שמסר התובע בהסכם ההתקשרות עם הנתבעת, אינה פגיעה בפרטיות. 

בית-המשפט קבע, כי המכשיר לקה באי-התאמה מהותית ולפיכך, חוזה ההתקשרות בין הצדדים הופר ועל-כן, התובע זכאי להשבת סכום הרכישה. כמו-כן, התובע זכאי לפיצוי שבגין נזק שאיננו נזק של ממון וזאת נוכח הזמן והטרחה שנגרמו עקב ההתנהלות המפורטת בכתבי הטענות.