התובע לא הוכיח, כי שילם סכומים כלשהם בתיק ההוצאה לפועל וכי אלה נגבו ממנו שלא כדין, כפי שהוא טוען. אין די בעובדה, כי  תיק ההוצאה לפועל נסגר בשנת 2010 כדי להוכיח את טענת התובע, כי שולמו סכומים כלשהם בתיק ההוצאה לפועל. 

בית-המשפט קבע, כי התובע הוא שנהג ברכבו בחוסר זהירות וברשלנות, נכנס לנתיב נסיעת הנתבע מבלי שבדק כלל או לא בדק כדבעי את מצב התנועה המגיעה משמאלו ופגע עם הפינה הקדמית שמאלית של רכבו במרכז הדופן הימני של רכב הנתבע. 

בית-המשפט קבע, כי הוכח שהנתבע נהג ברכבו בחוסר זהירות וברשלנות, פגע ברכב החונה והוא, הנתבע, אחראי לקרות התאונה ולתוצאותיה. 

בית-המשפט קבע, כי מאחר והתמונות צולמו מיד לאחר התאונה באופן ספונטני הרי שאם היה נזק גם במוקד הקדמי סביר להניח כי הנתבעת היתה מצלמת גם אותו באותה העת, שהרי, כאמור לעיל, ממילא יש לה ביטוח והיא הודתה בפגיעה מאחור, וממילא לא תשלם יותר מההשתתפות העצמית, יהא היקף הנזק אשר יהא. נוכח כל האמור לעיל, לא הוכח במידה הנדרשת, כי הנזק במוקד הקדמי הוא תוצאת פגיעת רכב הנתבעת ברכב התובעת מאחור, ועל-כן דין התביעה להדחות.

בית-המשפט קבע, כי טענת הנתבעת שהתובע נתן הסכמתו באמצעות מסירת פרטיו לא הוכחה. אכן, הנתבעת צירפה טופס לדוגמא של מי שמבקשים להיות חברי מועדון אצלה ובו מצויין במפורש, כי הלקוח מסכים לקבל מידע בדוא"ל או בטלפון, אלא שהנתבעת לא צירפה את טופס ההצטרפות של התובע הנוכחי עצמו למועדון הלקוחות שלה, כדי להוכיח, כי הוא אכן נתן הסכמתו המפורשת. 

בית-המשפט קבע, כי כל אחת מן ההתרחשויות, כפי שטענו הצדדים, יכולה היתה במקרה זה להתקיים בנסיבות ההיגיון והשכל הישר. מלבד התובע והנתבעת אשר נהגו ברכבים, לא היו לתאונה עדים נוספים. בנוסף, לא הוצגו תמונות ממקום התאונה ובסמוך לה וכן גם נזקי הרכבים אינם שופכים אור על נסיבות התאונה.

בית-המשפט קבע, כי לא הכוונה או המניע שמאחורי הפרסום הם שיכריעו אם מדובר ב'לשון הרע' אלא הרושם שהוא מותיר אצל מי שנחשף לפרסום.

בית-המשפט קבע, כי על הנתבע לפצות את התובעת בגין הנזק שנגרם לחצאיות. בקביעת גובה הפיצוי יש לקחת בחשבון בהתאם לאמור בכתב התביעה, כי החצאיות נקנו לפני כשנתיים ועברו טיפול של ניקוי יבש בשנה שעברה, עובדה שיש בה כדי להשליך על ערכן היום. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת לא שמורה על רווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה.

בית-המשפט קבע, כי כאשר עלה בידי התובע להוכיח את עצם הפגיעה ואופייה, את סמיכות תיעוד הנזקים לאירוע עצמו ומנגד לא הוצגה כל ראיה על-ידי הנתבעות לטענה לפיה לא נגרם נזק כלשהו כתוצאה מן האירוע התאונתי, דינה של התביעה להתקבל.