נקבע כי הנתבעת תחזיר לתובעים את שלשת השיקים לרשויות שנמסרו לנתבעת בקשר להסכם השכירות נשוא התביעה עם החסוי, ככל שאלה מצויים בידיה

תשלום הוצאות המומחה עולות על סכום הנזק הישיר של הקטנוע. חיוב כאמור חורג מעקרון חובת הקטנת הנזק החל על התובע לפעול להקטנת נזקיו, ולא היה מקום לתבוע תשלומו מהנתבעות

הנטל להוכיח את גרסתו מוטל על התובע והוא לא הצליח להרימו

כב' הרשם קבע שהטענה של התובעת לפיה לא עברה לתחנה אחרת מאחר שהדלק בתחנה של הנתבעת טוב יותר אינה משכנעת והוא דחה אותה.

בית - המשפט קיבל את התביעה. ואישר את מלוא הנזק הנתבע למעט הסך של 800 ₪ בגין הנזק הכללי.

עוגמת הנפש בעיקרה, נבעה מעצם העיכוב בביצוע ההתקנה ולא בשל העובדה שהטכנאי קבע ולא הגיע. לגבי העיכוב, לא הוכח כי ההתקנה בסופו-של-דבר, לא נעשתה תוך זמן סביר. לפיכך, אין מקום לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנבעה מהעיכוב בהתקנה.

בעוד שהמילה "שילדה" נזכרת בדו"ח הבדיקה של המכון הנוסף פעמיים, הרי שבדו"ח הבדיקה נשוא התביעה לא ציין אותה המכון אפילו פעם אחת, בניגוד לנוהל משרד התחבורה המחייבו לעשות כן.

פיצוי בגין עוגמת נפש ככלל מסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט. כך גם הדבר בנוגע לפיצוי בהתאם לסעיף 31א' לחוק הגנת הצרכן. בבואו של בית-המשפט  לפסוק פיצוי כאמור שומא עליו לשקול את נסיבות המקרה.

בית-המשפט בחן את העדויות והראיות, והוא העדיף את גרסת התובע, לפיה לא עמדה הנתבעת באחריותה לבדיקת תקינות תיבת ההילוכים כנדרש, על פני גרסת הנתבעת.

בהתחשב בכך שבסופו-של-דבר הוכח רצון טוב של הנתבעת, והיה החזר כספי מלא, חייב בית-המשפט את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי, הכולל את הוצאות המשפט, בגין עוגמת הנפש לה טוען התובע, בסך של 300 ש"ח.