בית-המשפט קבע כי אף אם לא הוכיח הנפגע, כי נגרם לו נזק בדמות גריעה מממונו, עדיין מסמיך חוק איסור לשון הרע את בית המשפט לפסוק לו פיצוי, כעתירתן החלופית של התובעות.

בית-המשפט לא יכול היה לקבוע, כי התובעת ביטלה את ההתקשרות שבין הצדדים כדין ופועל יוצא מכך שהתובעת אף אינה יכולה לחייב את הנתבע בתשלום הערך השיורי של המכשירים, שבו ניתן לחייב את הלקוח רק בשעת הפרת ההסכם על ידו וביטולו כדין על-ידי התובעת.

דווקא העובדה שהנתבע הודיע לתובע מיוזמתו מבעוד מועד כי הרכב עבר מספר קילומטרים גבוה יותר מזה הרשום במד הקילומטרים, מהווה אינדיקציה לתום-לבו של הנתבע, ולכך שלא ביקש להונות את התובע.

הנאשמים העבירו במרמה את הבעלות ברכב, מאכסניית הנוער, על שם שאול שכטר באופן, שהרכב נרשם על שם שאול שכטר. במסגרת הקשר, זייפו הנאשמים חותמת של בנק לאומי סניף נווה שרת ת"א.

על-פי סעיף 14 לפקודת הנזיקין: "לענין פקודה זו, המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם."

בית-המשפט קבע כי אי-מסירת טופס גילוי על-ידי הנתבעת, הקימה חזקה לפיה היא מנועה מלטעון כי גילתה לרוכש את נתוני הרכב, ומכאן טענת הנתבעת לפיה מסרה לתובע מידע בדבר היות הרכב שייך בעברו לחברת השכרה - לא התקבלה, ויש להטיל עליה חבות גם בגין מחדל זה.

השאלות העיקריות שבמחלוקת הינן: זהות הצדדים לעסקת המכר ותוקפה של ההתחייבות לתקן את הליקויים ברכב.

לא רק שרשימת התקלות כפי שהיא מפורטת על-ידי התובע (שאיננו, כאמור, בעל מקצוע בתחום הרכב), איננה מעידה בהכרח על כך אלא שהסיבות לתקלות יכולות להיות רבות ושונות: החל מנהיגה לא נכונה, דרך תחזוקה וטיפול לא נכונים (של בעל המכונית או של המוסך) כלה בפגם ביצור. לבית-המשפט אין (ואסור שתהיה) "ידיעה" משלו בתחום זה. כאמור, בהיעדר ראיה מקצועית אין בית-המשפט יכול להכריע בנושא זה ומכאן שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה העיקרי המוטל עליו.

הנתבע הציג חשבונית שמסר לתובעים, אולם התובע העיד שמעולם לא ראה חשבונית זו, ובית-המשפט קיבל עדותו בעניין זה.

מכאן, שהנתבע פעל שלא בתום-לב במהלך המשא-ומתן לרכישת הרכב, תוך שהוא מסתיר פרט מהותי עד מאוד אודות עיסוקו. ברור הוא שקיים הבדל מהותי בין רכישת רכב מאדם פרטי לבין רכישת רכב מסוחר מכוניות.

סעיף 6 לחוק החברות מתיר הרמת מסך מקום בו, בהתאם לשיקול דעת בית-המשפט ולאור נסיבות המקרה, צודק ונכון לעשות כן. הרמת מסך הינה כלי משפטי המאפשר ייחוס חובות של חברה בע"מ לבעליה או נושאי משרה בה.