בית-המשפט קבע, כי הרושם הברור שנותר לאחר עדות בתו של התובע הוא שזו, אשר ככל הנראה חפצה עד מאוד ברכישת האייפון וידעה, כי אביה אשר נתן לה באותו יום את כרטיס האשראי שלו לצרכים אחרים לחלוטין (רכישת מוצר בסופרפארם ביחד עם אמה), לא ירשה לה לרכשו, ביימה עם מי מחבריה את "שיחת האישור הטלפוני" וכי היא ככל הנראה עשתה כן באופן שהצליח לשכנע את מר קירי שמדובר בשיחה אמיתית עם התובע עצמו.

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת לא הצליחה לתקן את מכונת הכביסה במשך מעל לחודש, ובכך הפרה את התחייבויותיה על-פי תעודת האחזקה וכן על-פי תקנות הגנת הצרכן.

בית-המשפט קבע, כי גרסת התובע באשר לתיקון רכבו פוגעת באמינותו, ולא ניתן להעדיף את גרסתו על גרסת הנתבע. מאחר ונטל השכנוע מוטל על התובע, התביעה נדחתה.

בית-המשפט קבע, כי ביחסים שבין התובעת והנתבע, אין נפקא מינה שהתובעת פעלה בתום-לב וניסתה להביא לתיקון הנזילה על-ידי פניה לבית המשפט. עובדה היא שבסופו של יום הנזילה לא תוקנה והדבר מהווה הפרת התחייבותה על-פי ההסכם. לפיכך התובעת חייבת לפצות את הנתבע הן בגין עלות תיקון הנזילה והן בגין עלות תיקון נזקי הרטיבות שנגרמו לדירה.

בית-המשפט קבע, כי אין מקום לפסוק פיצוי בסכום המתקרב למחיר החבילה, ולבטח שלא בסכום העולה על מחיר זה, כפי שדרש התובע. אף-על-פי-כן, אין האמור לעיל מוביל למסקנה שיש לאתר את השווי היחסי של הלילה הראשון בלבד, שכן, כאמור, מן הסתם היו לחוויה הלא-נעימה בתחילת הדרך השלכות גם על רמת ההנאה מיתרת החופשה, ועוד, שיש לשקול שיקולי מדיניות, מהסוג שאמור להמריץ את הנתבעת לעשות כמיטב יכולתה למניעת הישנות תקלות שכאלה בעתיד.

בית-המשפט קבע, כי התקופה שעברה מאז הפסקת פעילות הקווים ממועד פניית התובע לנתבעת ועד למועד הניוד של אחד הקווים בפועל (כשלושה ימים) הינה תקופה ארוכה ובלתי סבירה ופעולת הניוד אמורה להתבצע בסמוך לאחר הבקשה ולאחר השלמת "הטופסולוגיה" והנתבעת היתה צריכה להימנע מפעולת ניוד באופן הדרגתי כפי שנעשה במקרה זה. התנהגות הנתבעת גרמה לכך שהתובע נשאר ללא אפשרות שימוש בקווי הטלפון שלו לתקופה של כשלושה ימים עם כל המשתמע מכך. 

בית-המשפט קבע, כי עת לקוח רוכש מוצר חדש, יש בו ציפייה לקבלת מוצר תקין לגמרי, חף מתקלות. חווית הרכישה של מוצר אינה תמה ברגע קבלת המוצר לידי הלקוח אלא היא נמשכת גם לאחריו כאשר הלקוח פונה למוכר בשאלה או בטענה בעניין אותו מוצר שרכש. בנסיבות העניין, ניכר כי הנתבעות, אולי בשל עמדת חברת מאיר, לא ניאותו לסייע באופן יעיל מהיר ונכון מול התובע כך שבסופו של יום סיפקו לו חווית רכישה לא טובה. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת ערכה לתובעת פוליסה לביטוח הדירה ותכולתה. זה המקום לציין, שחרף ההוראה לנתבעת להגיש העתק של הפוליסה לתיק בית-המשפט, בחרה הנתבעת להגיש לבית-המשפט, רק חלק מהפוליסה, חלק שלטענתה כולל את הסעיפים הרלוונטיים. לא היה ברור לבית-המשפט מדוע בחרה לפעול כך הנתבעת ולא פעלה להגיש העתק מלא של הפוליסה, אך עניין זה פעל לחובתה.

בית-המשפט קבע, כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין מר עומר לבין הנתבע בחלקים שווים. מצד אחד, הנתבע נסע במהירות גבוהה, שאינה מתאימה לתנאי הדרך, וניסה לעקוף את רכב התובע מימין בשעה שבמועד התאונה הוא היה כולו בחלק השמאלי של הנתיב הימני. לו היה הנתבע נוסע במהירות סבירה, שם לב לתנאי הדרך, לרבות לעובדה שרכב התובע טרם הספיק לעבור לנתיב שלשמאלו, הוא היה מספיק להאט, לבלום ומונע את התאונה. 

בית-המשפט קבע, כי אומנם הנתבעת בהיותה סוכנת נסיעות אינה אחראית על התפרצות הוירוס במלון, אולם משעה שדווח לנתבעת על המצב הקשה שבמלון, על התפרצות הוירוס בקרב אורחי המלון ובכלל זה התובע ובני משפחתו, חובה היה על הנתבעת לפעול אל מול ספק השירות ממנו הזמינה עבור התובע ובני משפחתו את שירותי אירוח במלון על-מנת להעבירם למלון אחר באי רודוס שאינו סובל מהתפרצות המחלה.