מומחה הנתבעת לא הגיש חוות דעת משלימה לאחר שהוגש דו"ח הבדיקה של מומחה התובע. כמו כן, מומחה הנתבעת לא התייצב לדיון השני, על אף שאופשר לו. מומחה הנתבעת לא התמודד לפיכך עם טענות התובע והמומחה מטעמו, כי לא נמצא שום נתק בדרכים שיש עליהם שריטות, ולפיכך השריטות בטרייסים מהוות נזק קוסמטי בלבד ואינן הגורם לתקלה במוצר. 

בית-המשפט קבע, כי אין מקום אמנם לבטל העסקה, אך הנתבעים חוייבו, לשלם לתובעים, פיצוי כספי בסך של 500 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

בית-המשפט פסק, כי טענותיו של התובע היו רבות, אך לא סדורות ולא עלה מהן מהן טענותיו המדוייקות באשר לנזק שנגרם לו בשל התקשרויותיו עם הנתבעת. מה גם שעל-פי המסמכים הוא חתם על הסכמים עם הנתבעת, שעמדה בהתחייבויותיה כלפיו והוא אף עמד במרבית התשלומים כלפיה, עד אשר החליט להפסיק את הוראות הקבע לתשלומים.

לא הוצגה כל תעודת אחריות על-ידי התובעת, אשר תוכל להעיד על המקור לאחריות על תיקון המוצר נשוא כתב תביעה זה, ולכן לא הורם נטל ההוכחה הנדרש לחיוב הנתבעים.

בית-המשפט קבע שבשל הנסיבות - ראיות לנזק שילדה לאחר הבדיקה במכון הדרום; ניתנה הצהרה על העדר פגיעה על-פי בדיקת מכון הדרום; ובנסיבות בהן הבורר קבע כי המכון אשם לקרות הנזק; ולמעלה מן הנדרש, בנסיבות בהן הסכים התובע להיבדק במכונת אמת לגבי קיום או אי-קיום נזק לרכב לאחר הבדיקה במכון הנתבע - בסיכומן של כל הנסיבות הללו מתבקשת מסקנה אחת, והיא כי האחריות לנזק רובצת על כתפי מכון הדרום.

השמאי שנתן חוות דעת הוא שמאי בלבד ועם כל הכבוד הראוי הוא חסר השכלה פורמלית במכונאות רכב, קל וחומר בחשמלאות רכב, ולכן חוות-הדעת, לרבות ההוצאה הכרוכה בקבלתה נדחו.

התובעים, עולים חדשים מארצות הברית, רכשו מן הנתבעת רכב סיטרואן 5C מליסינג. אין חולק שהנתבעת איפשרה להם לבדוק הרכב בכל מכון בדיקה בו יחפצו, אלא שהתובעים, שלא הכירו מכוני בדיקה באזור הותירו העניין לנתבעת, שתבדוק הרכב במכון שבו תבחר.

הפסיקה הכירה בחובה החלה על מפעילי תחבורה ציבורית להקפיד הקפדה יתרה כי האוטובוסים המופעלים על ידם יצאו במועד. הפסיקה אף חייבה את המפעילים בפיצוי לנוסעים בגין אי עמידה בזמני היציאה. 

בית-המשפט קבע שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח את תביעתו במאזן ההסתברויות הנדרש. גם כאשר טען כי יש בידו ראיות לעניין ההוצאות שנגרמו לו (עמ' 2 לכתב ההגנה שכנגד) הוא לא צירף אותן ולא הציג אותן בדיון בבית המשפט ולכן לא היה זכאי לפיצוי בגין הובלה, כיבוס, אובדן זמן עבודה ועוגמת נפש. 

בית-המשפט קיבל את גירסת התובעת וקבע כי אין לייחס לה אשם תורם. העובדה שרכב הנתבעת נפגע בצדו השמאלי אחורי אינה מעידה על כך כי רכב הנתבעת היה במצב של עמידה כפי שנטען ע"י הנתבעת, שכן מדובר בהתנגשות בין שתי פינות כלי הרכב.