בית-המשפט קבע, כי הנתבעת ביקשה לספק שרותים בהתאם להסכמות, ואולם התובעת היא שמנעה את מתן השרותים כאמור, באופן שאין לה להלין אלא על עצמה, כאשר בחרה למנוע את ביקור הטכנאי ביום 29.10 בטענה שאינה מצויה בביתה. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא הוכיח שהוא אכן מכר את המנוע השני לנתבע מה עוד שלא נמסר כל הסבר משכנע על השוני במחירים בין המנוע הראשון לשני. אשר-על-כן בית-המשפט דחה את התביעה ככל שהיא התייחסה למנוע השני.

בית-המשפט קבע, כי לא סביר שדלת שכזו גם אם אינה מכוסה לטענת הנתבעת בפרק האחריות, תאלץ התובעת לחכות לה חודשיים. בית-המשפט, נתן אמון בתביעתה של התובעת ובעלה, כי המכונה לא היתה תקינה ולא עבדה במשך אותם חודשיים והדבר בוודאי גרם לה עוגמת נפש ולא היה סביר בנסיבות העניין כלל וכלל. 

בית-המשפט קבע, כי היתלות בדרישה לאישור ההזמנה על-פי דרישות הדין, בנסיבות אלה, משמעה שימוש בזכות שלא בתום-לב. בין כך ובין כך, נציג הנתבעת הסכים כאמור לעיל, שהתובעים זכאים לתשלום אם נתנו את השירות.

בית-המשפט קבע, כי התובעות מיקדו את עילת תביעתן בטענה של יחס פוגע ולא הובאו לפני בית-המשפט ראיות להוכחת טענה זו. אומנם לא הוכח היפוכו של דבר, קרי : לא הוכח,  כי התובעות זכו ליחס טוב ואנושי. ייתכן שהן צודקות בטענתן זו וייתכן שלא. אך מי שמוציא מחברו עליו הראיה. התובעות הן שצריכות להוכיח את טענתן ומשלא עמדו בנטל הראיה אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

בית-המשפט קבע, כי אין מקום לפסוק פיצוי בסכום המתקרב למחיר החבילה, ולבטח שלא בסכום העולה על מחיר זה, כפי שדרש התובע. אף-על-פי-כן, אין האמור לעיל מוביל למסקנה שיש לאתר את השווי היחסי של הלילה הראשון בלבד, שכן, כאמור, מן הסתם היו לחוויה הלא-נעימה בתחילת הדרך השלכות גם על רמת ההנאה מיתרת החופשה, ועוד, שיש לשקול שיקולי מדיניות, מהסוג שאמור להמריץ את הנתבעת לעשות כמיטב יכולתה למניעת הישנות תקלות שכאלה בעתיד.

בית-המשפט קבע, כי משנהג הנתבע בכביש, מבלי לשמור מרחק מרכב התובעים שהיה בנתיב נסיעתו, מרחק המאפשר לו לעצור את הרכב ולמנוע את התאונה, רובץ עליו אשם תורם לקרות התאונה.

בית-המשפט קבע, כי עת לקוח רוכש מוצר חדש, יש בו ציפייה לקבלת מוצר תקין לגמרי, חף מתקלות. חווית הרכישה של מוצר אינה תמה ברגע קבלת המוצר לידי הלקוח אלא היא נמשכת גם לאחריו כאשר הלקוח פונה למוכר בשאלה או בטענה בעניין אותו מוצר שרכש. בנסיבות העניין, ניכר כי הנתבעות, אולי בשל עמדת חברת מאיר, לא ניאותו לסייע באופן יעיל מהיר ונכון מול התובע כך שבסופו של יום סיפקו לו חווית רכישה לא טובה. 

בית-המשפט קבע, כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין מר עומר לבין הנתבע בחלקים שווים. מצד אחד, הנתבע נסע במהירות גבוהה, שאינה מתאימה לתנאי הדרך, וניסה לעקוף את רכב התובע מימין בשעה שבמועד התאונה הוא היה כולו בחלק השמאלי של הנתיב הימני. לו היה הנתבע נוסע במהירות סבירה, שם לב לתנאי הדרך, לרבות לעובדה שרכב התובע טרם הספיק לעבור לנתיב שלשמאלו, הוא היה מספיק להאט, לבלום ומונע את התאונה. 

בית-המשפט קבע, כי אומנם הנתבעת בהיותה סוכנת נסיעות אינה אחראית על התפרצות הוירוס במלון, אולם משעה שדווח לנתבעת על המצב הקשה שבמלון, על התפרצות הוירוס בקרב אורחי המלון ובכלל זה התובע ובני משפחתו, חובה היה על הנתבעת לפעול אל מול ספק השירות ממנו הזמינה עבור התובע ובני משפחתו את שירותי אירוח במלון על-מנת להעבירם למלון אחר באי רודוס שאינו סובל מהתפרצות המחלה.