בית-המשפט קבע, כי התובע לא הוכיח שהוא אכן מכר את המנוע השני לנתבע מה עוד שלא נמסר כל הסבר משכנע על השוני במחירים בין המנוע הראשון לשני. אשר-על-כן בית-המשפט דחה את התביעה ככל שהיא התייחסה למנוע השני.

בית-המשפט קבע, כי לא סביר שדלת שכזו גם אם אינה מכוסה לטענת הנתבעת בפרק האחריות, תאלץ התובעת לחכות לה חודשיים. בית-המשפט, נתן אמון בתביעתה של התובעת ובעלה, כי המכונה לא היתה תקינה ולא עבדה במשך אותם חודשיים והדבר בוודאי גרם לה עוגמת נפש ולא היה סביר בנסיבות העניין כלל וכלל. 

בית-המשפט קבע, כי היתלות בדרישה לאישור ההזמנה על-פי דרישות הדין, בנסיבות אלה, משמעה שימוש בזכות שלא בתום-לב. בין כך ובין כך, נציג הנתבעת הסכים כאמור לעיל, שהתובעים זכאים לתשלום אם נתנו את השירות.

בית-המשפט קבע, כי התובעות מיקדו את עילת תביעתן בטענה של יחס פוגע ולא הובאו לפני בית-המשפט ראיות להוכחת טענה זו. אומנם לא הוכח היפוכו של דבר, קרי : לא הוכח,  כי התובעות זכו ליחס טוב ואנושי. ייתכן שהן צודקות בטענתן זו וייתכן שלא. אך מי שמוציא מחברו עליו הראיה. התובעות הן שצריכות להוכיח את טענתן ומשלא עמדו בנטל הראיה אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

בית-המשפט קבע, כי אין הוכחה שבפועל הגיעו הודעות ביטול ההתקשרות לידי הנתבעות. אמנם צורפו לתביעה העתקי ההודעות מאתר "נתק", אך אין סימוכין לכך שהועברו בפועל לנתבעות. מספרי הפקס' אליהן נשלחו ההודעות לא צוינו.  

בית-המשפט קבע, כי משנהג הנתבע בכביש, מבלי לשמור מרחק מרכב התובעים שהיה בנתיב נסיעתו, מרחק המאפשר לו לעצור את הרכב ולמנוע את התאונה, רובץ עליו אשם תורם לקרות התאונה.

בית-המשפט קבע, כי במקרה זה, הנתבעת לא ידעה על ההפרה ואף פעלה באופן סביר למניעתה. על כן, חיוב הנתבעת, שלא הוכח, כי דבק בה אשם, בתשלום פיצוי אין לה הצדקה ואין בו להגשים את תכלית החוק, שהיא הרתעתית ולא עונשית. 

בית-המשפט קבע, כי היה על הנתבע להביא חוות דעת שמאי נגדית שיש בה כדי לסתור את ממצאיו של השמאי מטעם התובעת. הנתבע אף לא טרח לבקש את חקירתו הנגדית של השמאי מטעם התובעת על-מנת שיוכל באמצעות חקירתו הנגדית לקעקע את ממצאיו. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה, כי החדר שנמסר לתובע ומשפחתו היה חדר גדול יותר מחדר סטנדרטי. התובע צרף לכתב התביעה תמונה המראה, כי בחדר הוספה מיטה מתקפלת אשר עליה ישן.

בית-המשפט קבע, כי אין בטענות בכתב התביעה או בנספחים שצורפו לו, תשתית עובדתית ממנה ניתן לקבוע כי הסכום בגינו שולם מס הבולים, לא הוערך על פי ערכו לאותה עת (ערכו העכשווי), באופן ההולם את פסיקתו של כב' השופט אנגלרד לעניין אופן ההיוון. לא הוצגה תשתית לפיה המס חושב על סכום התשלומים לאורך השנים באופן מצרפי, כך, אין כל ראיה לפיה חושב המס גם על מרכיב המע"מ. די בכך על מנת לדחות את התביעה. אולם אף בהנחה לפיה שולם המס על התשלומים המצרפיים והמע"מ, דין התביעה להידחות.