התובע העיד, כי צבע את האופנוע בצבע שחור מט, וצירף דוח שמאי שבדק את האופנוע ואישר את טענותיו לגבי הצביעה המיוחדת בעלות 1,100 ש"ח. ראיות אלו, ובעיקר דוח השמאי, מספיקות כדי להוכיח חלק זה בתביעה. 

בית-המשפט קבע, כי גרסת התובעת, שחוּזקה בגרסתה של העדה מטעמה בתמונות של מקום הפגיעה במכוניתהּ ובחוות-דעתו של שמאי, לא נסתרה בידי הנתבעים. הנתבעים לא תמכו את גרסתם הנגדית בראיות ולא עלה בידם להוכיחה. לפיכך נקבע, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את מלוא תביעתה. 

בית-המשפט קבע, כי התנהלותה של הנתבעת כלפי התובעת היתה בעייתית בכל מה שקשור לנושא הסרת טלפון הנייד שלה מרשימת התפוצה שלה וייתכן בהחלט, כי הנתבעת, מרשלנות גרידא, לא הבחינה בהודעות ששלחה חזרה אליה התובעת. 

אין חולק, כי במקרה הנוכחי התובעת ביקשה לבטל את הקורס אחרי שהתחיל, ולא עלה בידה להראות כל פגם או ליקוי בשירות שקיבלה ושמצדיקים ביטול החוזה. הנתבעת הציעה לה מספר חלופות והיא סירבה לכולן. 

בית-המשפט קבע, כי נהג הרכב החמישי לא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו פגע ברכב הרביעי שנהדף כלפי הרכב השלישי אשר נהדף על הרכב השני ושנהדף כלפי הרכב הראשון. מכאן, נקבע, כי האחריות לכל תאונת השרשרת רובצת לכתפי נהג הרכב החמישי. 

בית-המשפט קבע, כי התמונה כללית הינה שהתובעת רכשה מוצרים רבים מידי הנתבעת, כאשר לא היתה שבעת רצון מהמוצרים לטענתה, ובכל פניותיה לנתבעת הובהר לה, כי היא זכאית להשיב את המוצרים, אך התובעת לא הוכיחה, כי אכן השיבה לנתבעת את המוצרים, ועל-כן אינה זכאית להשבת כספה. 

בית-המשפט קבע, כי מונית-השירות היתה בנתיב הימני, והיא לא נסעה כמנהגו, המתחייב, של כלי-רכב בכביש אלא גרמה לעיכוב התנועה שמאחור. במצב-דברים זה, היה על התובע לגלות משנה-זהירות למצב, שהוא עצמו יצר, ולא להוסיף ולנסוע טרם שווידא, כי נתיב-נסיעתו פנוי כל-צורכו. 

בית-המשפט קבע, כי גרסת נהג האוטובוס והעד מטעמו לא היתה אמינה עליו, ואף אינה מתיישבת עם אופי הנזק, שכן לא ברור כיצד אותה נסיעה נטענת לאחור הביאה לתלישה של צדו הימני של הפגוש ברכב התובעת. 

בית-המשפט קבע, כי אם אכן היה רכב התובע בעצירה, כדבריו, לא ייתכן שהמונית האחרת תפגע בו עם הדופן שלה, כפי שנפגעה. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא הוכיח את חבותה של הנתבעת לפצותו בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב דרישת הנתבעת הימנו לתשלום ארנונה.