בית-המשפט קבע שערכו של המעיל לא הוכח, וככל שניתן היה להתרשם מן המעיל שהוצג לעיני בית המשפט, נראה היה שמדובר במעיל "רגיל" למדי, שאינו נראה יוקרתי במיוחד או זול במיוחד. 

על פי הפסיקה, חיוב בשכר טרחת שמאי העולה על המקובל והנהוג ייפסק במקרים חריגים המצדיקים זאת. 

בית-המשפט קבע שגרסת הנתבעים לפיה קורס השחייה הינו ללא הגבלה של שיעורים אלא עד אשר יידעו הילדים לשחות, אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. 

הסתירות שעלו מעדויות עדי התובעת, לא הותירו ספק בפני בית-המשפט, שגרסתו של הנתבע היא הגרסה הנכונה.

בית-המשפט קבע שאין מחלוקת שהנתבעים איחרו בביצוע התשלומים שהתחייבו לשלם לתובעים, בניגוד להוראות ההסכם ובכך הם הפרו את התחייבויותיהם כלפי התובעים וזכותם של התובעים לתבוע את המגיע להם בגין פיצוי מוסכם, בהתאם להוראות ההסכם.

בית-המשפט קבע, כי דרישת הכתב היא דרישה מהותית, שאינה ניתנת להתנאה. הווה אומר, בהעדר הסכם תיווך, המתווך אינו זכאי לדמי תיווך, ודין תביעתו להידחות.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי השיקים הועברו לצד שלישי וכי הוא הצליח להחזיר רק שיק אחד וחלק מהשיקים משמשים מוצגים בתיק של סחיטה באיומים נגד אחד ממקבלי השיקים שעוסק בניכיון שיקים וכי הוא נתן  לתובעת  כתב-שיפוי , שלפיו  אם היא תיתבע הוא יישא בתשלום סכום החוב על כל שיק שהיא תיתבע בגינו ובזה תם העניין מבחינתו. 

השמאי מטעם הנתבעת טען, כי בכל הנוגע לירידת הערך אין להביא בחשבון את הדלתות וצדי הרכב זאת באשר הנזק היה בגג בלבד. 

בית-המשפט קבע, כי לא ברור מאיזו נקודת זמן היה על התובע להפסיק לשלם שכר דירה, וגם ערך הרכוש שניזוק לא ברור. בנסיבות אלה מצא בית-המשפט לנכון לפסוק לתובע פיצוי בסך 15,000 ש"ח.

בית-המשפט, הורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע 2 מאחר ולא היתה התקשרות ישירה בין הצדדים והתחייבות של הנתבע 2 לתשלום שכר טרחתו של התובע.