בית-המשפט קבע שעל-מנת לשים קץ להתנהלות פסולה זאת ולאחר שפסיקות קודמות של בית-המשפט לא הועילו ולא הרתיעו, בית-המשפט מצא לנכון לפסוק פיצוי לדוגמה על-פי חוק בסך של 10,000 ש"ח בהדגישו כי אילו התובע היה תובע פיצוי גבוה יותר הרי שייתכן שבית-המשפט היה עושה שימוש בהוראות החוק ופוסק סכום גדול יותר.

התובע לא הוכיח כל נזק בתביעתו אשר נגרם לו כתוצאה מההליך בו נקטה הנתבעת. הוא לא הוכיח כל הוצאות שנאלץ להוציא באשר להליך שהוגש  כנגדו, אשר נמחק מבלי שנעשה כנגדו דבר.

בית-המשפט קבע באשר לחובת הזהירות הקונקרטית: ספק שירות, כמו הנתבע דנן, יכול וצריך לצפות כי בדיקה רשלנית של הרכב עלולה לגרום נזק כספי לתובע, שכן הבדיקה נערכה למטרת קניית המכונית. על-כן צריך היה הנתבע להשוות בין מספר השלדה והמנוע שהופיעו ברשיון הרכב, לבין המספרים שהיו בפועל ברכב.

בית-המשפט קבע כי ההסכם מחייב את הצדדים, כלשונו, ובכלל זה החלק שבו התחייב הנתבע לשאת בעלות תיקון בעיית לחצי המנוע ברכב. משסירב הנתבע לשאת בעלות התיקון, הפר הוא את החוזה.

טענת ההגנה המרכזית של הנתבעת נגעה לרשלנותו הנטענת של מנהל התובעת, מר הרשקוביץ, שנסע ברכב כברת דרך לאחר שנדלקה נורת לחץ השמן באופן קבוע ובכך, לשיטתה, גרם נזק בלתי הפיך למנוע בעטיו נדרש התיקון.

בית-המשפט לא שוכנע כי יש תחולה לסעיף 11 לחוק המכר לעניין אי-ההתאמה, אף לא הוכח כי הנתבעת אחראית כלפי התובע מכוח עוולת הרשלנות ו/או מכוח דין אחר.

בשל התקלות נמנע מן התובעת "שימוש רגיל" של הרכב, קרי, נסיעה ללא דופי ובלא תקלות, כמצופה מרוכש רכב חדש למהדרין, מה גם רכב שתואר בפרסומי הנתבעת כמשוכלל ויוקרתי.

על בית-המשפט להעדיף הכרעה בתביעה בבחינת מהות הדברים ולא בשל מחדל דיוני זה או אחר.

חלוף הזמן ממועד חתימת ההסכם למועד בו נגררה המשאית למוסך התובעת והעובדה כי בפרק זמן זה המשאית לא הייתה ברשות הנתבעת, ניתקו את הקשר הסיבתי לאחריות הנתבעת.

ככלל, בית-המשפט אינו מחויב לקבל את מסקנותיו של המומחה ואין במינוי מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית-המשפט.