בית-המשפט קבע, כי נהג הרכב החמישי לא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו פגע ברכב הרביעי שנהדף כלפי הרכב השלישי אשר נהדף על הרכב השני ושנהדף כלפי הרכב הראשון. מכאן, נקבע, כי האחריות לכל תאונת השרשרת רובצת לכתפי נהג הרכב החמישי. 

בית-המשפט קבע, כי התמונה כללית הינה שהתובעת רכשה מוצרים רבים מידי הנתבעת, כאשר לא היתה שבעת רצון מהמוצרים לטענתה, ובכל פניותיה לנתבעת הובהר לה, כי היא זכאית להשיב את המוצרים, אך התובעת לא הוכיחה, כי אכן השיבה לנתבעת את המוצרים, ועל-כן אינה זכאית להשבת כספה. 

בית-המשפט קבע, כי גרסת נהג האוטובוס והעד מטעמו לא היתה אמינה עליו, ואף אינה מתיישבת עם אופי הנזק, שכן לא ברור כיצד אותה נסיעה נטענת לאחור הביאה לתלישה של צדו הימני של הפגוש ברכב התובעת. 

בית-המשפט קבע, כי אם אכן היה רכב התובע בעצירה, כדבריו, לא ייתכן שהמונית האחרת תפגע בו עם הדופן שלה, כפי שנפגעה. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא הוכיח את חבותה של הנתבעת לפצותו בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב דרישת הנתבעת הימנו לתשלום ארנונה. 

בית-המשפט קבע, כי חווה"ד השמאית שצרפה התובעת לא נסתרה, השמאי הוריד את ערך הרכב ב-10% בגלל מצבו. לטענת התובעת, הפחתה זו לקחה בחשבון בין היתר את הפגיעות האחרות שאירעו טרם התאונה.  

בית-המשפט קבע, כי נוכח הפרותיו היסודיות של בן-ששון את ההסכם עם הנתבעים, יש לקזז את הסכום האמור במלואו, וזאת עבור פיצויים בגין הפרת ההסכם.

בית-המשפט קבע, כי נטל הזהירות מונח על נהג שיוצא מחניה לבדוק אם תנאי הכביש מאפשרים לו לצאת מהחניה בבטחה. במקרה זה, תנאי הכביש לא הוכחו כתנאים בטוחים ליציאה מחניה ולפיכך הוטל אשם תורם אף על נהגת רכב התובע. 

בית-המשפט קבע, כי המזגן שהותקן אינו תואם באיכותו למזגן המצופה. אין מדובר בתקלות במזגן שהחלו במהלך הזמן, עם השימוש בו, אלא תקלות שהתגלו כבר מתחילת השימוש ואשר חוזרות על עצמן. בנסיבות אלה לא די בתיקונו של המזגן, תוך הפעלת 'האחריות' שניתנת בידי הנתבעת, אלא יש מקום לקבוע כי קיימת אי התאמה לעניין איכותו של המזגן מלכתחילה באופן שיש להורות על החלפתו.

בית-המשפט קבע, כי מיקום הנזקים בשני הרכבים מתיישב יותר עם גרסת הנתבע לאופן התרחשות התאונה מאשר עם גרסת התובעת.