לו היה הנתבע מציין את אי-ההתאמה של הצמיגים למותר על-פי רישיון הרכב, היה התובע יכול לעמוד על ליקוי זה, הן לצורך ההתמקחות עם המוכר על מחיר הרכב והן לצורך מבחן הרישוי.

התובע לא הוכיח כי נגרמה ירידת ערך ומה סכומה ואף לא הובאה כל ראייה לגבי עלות תיקון הפגם שנמצא במנוע. למרות העדר הראייה, העדיף בית-המשפט שלא לדחות את התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך זו אלא להשתמש בסמכותו לאמוד אותה.

בית-המשפט קבע שהמכונאי התרשל בבדיקת רכב התובע כשהתיר לתובע להמשיך בנסיעה ללא בדיקה מקיפה של רכבו, ומשלא הזמין שירותי גרירה, והתרשלות זו היא שגרמה בסופו של יום לנזק שנגרם למנוע. 

בית-המשפט קבע שכלל בסיסי הוא כי "המוציא מחברו עליו הראייה" ועל התובע להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש כי הנתבעים הם אלו שגרמו לנזק, וזאת לא נעשה במקרה זה.

בית-המשפט קבע שמדובר במקרה בו על הנתבע לפצות את התובעת בשל פגיעה באינטרס ההסתמכות, דהיינו הנזקים שנגרמו לה עקב הפרת התחייבותו למגורים משותפים איתה. אין מדובר במקרה של הפרת הבטחת נישואין ואולם דעת בית-המשפט הייתה שיש מקום להשליך במידה מסויימת מן ההלכה החלה על מקרים של הפרת הבטחת נישואין, למקרה זה.

בית-המשפט קבע שערכו של המעיל לא הוכח, וככל שניתן היה להתרשם מן המעיל שהוצג לעיני בית המשפט, נראה היה שמדובר במעיל "רגיל" למדי, שאינו נראה יוקרתי במיוחד או זול במיוחד. 

על פי הפסיקה, חיוב בשכר טרחת שמאי העולה על המקובל והנהוג ייפסק במקרים חריגים המצדיקים זאת. 

בית-המשפט קבע שגרסת הנתבעים לפיה קורס השחייה הינו ללא הגבלה של שיעורים אלא עד אשר יידעו הילדים לשחות, אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. 

הסתירות שעלו מעדויות עדי התובעת, לא הותירו ספק בפני בית-המשפט, שגרסתו של הנתבע היא הגרסה הנכונה.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי השיקים הועברו לצד שלישי וכי הוא הצליח להחזיר רק שיק אחד וחלק מהשיקים משמשים מוצגים בתיק של סחיטה באיומים נגד אחד ממקבלי השיקים שעוסק בניכיון שיקים וכי הוא נתן  לתובעת  כתב-שיפוי , שלפיו  אם היא תיתבע הוא יישא בתשלום סכום החוב על כל שיק שהיא תיתבע בגינו ובזה תם העניין מבחינתו.