בית-המשפט, קיבל את הסבר התובעת באשר לשיהוי שבבדיקת הרכב על-ידי השמאי. חוות הדעת הרפואית שצירפה הבהירה, כי התובעת לא היתה כשירה לטפל בנושאים הנדרשים לצורך תיקון הרכב בסמוך לאחר התאונה.

בית-המשפט קבע בין היתר, כי מן הראוי שהנתבעת תיתן את דעתה לעניין הצבע על-ידי הוספת סעיף מפורש בגוף מסמכי ההזמנה וזאת למען הגילוי הנאות. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבע לא נתן תיאור ברור לגבי נסיבות התאונה. הוא טען שהתובעת נסעה אחורה, אך אמרה זו לא מתיישבת עם דבריו לפיהם כלל לא ראה את רכב התובעת לפני התאונה. 

בית-המשפט קבע, כי הואיל ולכאורה לא טרח התובע לבדוק את הרכב כלל ולו גם בנסיעת מבחן בסיסית או בנסיון לפתוח ולסגור את הרכב עובר לקבלת החזקה בו, הרי שבהצהירו כאמור הגדיל את סיכונו במועד ונטל על עצמו את האחריות לבחינת הרכב ולתוצאות אי-בדיקתו כנדרש.

בית-המשפט קבע, כי הנתבעים לא הוכיחו, כי חל איסור להמשיך ישר בנתיב הנסיעה השמאלי של הכיכר, ומנגד הפנייה שמאלה מהנתיב הימני הינה אסורה והיא זו שגרמה לתאונה.

בית-המשפט קבע, כי אופי ומיקום הפגיעה ברכב התובעת מתיישבים עם גרסתה. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת כשלה בהוכחת טענתה, כי ההתקשרות היתה עם נתבעת אחרת, חברת א.ש. שיווק והצגת החשבונית, שלא נמסרה לתובעת וצורפה לכתב ההגנה, אין בה כדי להוכיח את טענת הנתבעת. 

בית-המשפט קבע, כי על-פי עמידת מכונית התובע במעבר החציה, המסקנה היא שמכונית זו נמצאת כולה בנתיב הימני, ומכאן שמשאית הנתבע, הצמודה למכונית התובע, סטתה מנתיבה והאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע אשר שלט במשאית כמורה נהיגה.

בית-המשפט קבע, כי כפי שעלה מחוות הדעת ומעדות המומחה, עיקר הרטיבות בדירה נובעת מאי-איטום הקורות, שאינו באחריות הנתבע. העבודות המומלצות כוללות לא רק פירוק הריצוף באזור דלת האלומיניום אלא גם פירוק וסלילה מחדש של השבילים סביב הבית, וריצוף חלק מהגינה. לאור האמור, קבע בית-המשפט,על דרך האומדנה, כי החלק מתוך עלות התיקונים שיש לשייך לדלת האלומיניום הוא 1/4, קרי – 10814 ש"ח. 

בית-המשפט קבע, כי התובע, הפר את חובת הזהירות ויצר את הסיכון לקרות התאונה, בכך שהחל בנסיעה, יציאה מן החניה, מבלי שווידא שיש בידו להתחיל בנסיעה, מבלי לגרום נזק לאדם ולרכוש, זאת גם בהתחשב בעובדה שמדובר בחניה המשמשת את באי בית-הספר, בשעת הגעת הילדים לבית-הספר ויש לנקוט במשנה זהירות.