בית-המשפט קבע, כי ההסכם בוטל בהסכמה הדדית מבלי שהצדדים ביקשו בשעת מעשה פיצוי כלשהו. נראה ששני הצדדים סבלו מידה של אי-נוחות ואולי גם נזק כספי מינורי: התובעת הפסידה 18 ימי שכירות. הנתבעים נאלצו לערוך סידורים בהולים למציאת דיור חלופי. 

התובע ביקש, יותר מפעם אחת, לחדול מלשלוח אליו הודעות אך ללא הועיל. הוא פירט: "ניסיתי להסיר את עצמי פעמיים והועברתי לאתר אחר ושם נאלצתי שוב ללחוץ על כפתור 'הסר' ובאמת היה כתוב שבקשת ההסרה התקבלה בהצלחה, זה נעשה פעמיים אבל למרות זאת ההודעות המשיכו להגיע. לא צברתי כמות הודעות, אלא כל יום הגיעו אלי ארבע הודעות למייל וזה אילץ אותי להיכנס למייל. בהתחלה מחקתי אותן עד שהחלטתי לשים לזה סוף". כל אלו הן נסיבות מחמירות.

בית-המשפט קבע, כי לא ניתן לקבוע שבין הצדדים נכרת הסכם מחייב. אכן היתה הצעה מטעם התובעת, ההצעה הזו נבחנה על-ידי הנתבעים, אך לא השתכללה לכדי חוזה.

בית-המשפט קיבל את טענת הנתבעות, לפיהם עלה, כי התובעת נרשמה לאתר, כפי שעלה ממסמכים של מערכת אוטומטית בעניין כניסת כתובת מייל של התובעת. התובעת הצטרפה לרשימת התפוצה, ולא פנתה להסיר את שמה מרשימת התפוצה. 

בית-המשפט קבע, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה. עדותה של התובעת היא עדות יחידה של בעל דין, ובית-המשפט לא מצא טעם להעדיף את גרסתה על פני גרסת הנתבע. נהפוך הוא, גרסת הנתבע לפיה התובעת בנסיעתה חלפה על פני רכבו והעיפה את לוחית הרישוי מתיישבת עם הנזקים ברכב התובעת.

בית-המשפט קבע, כי הדברים שנאמרו על-ידי דר' סוהיל מהווים הפרה לזכותו של התובע לקבל טיפול רפואי נאות מבחינת יחסי האנוש.

בית-המשפט לא קבע אשם תורם לחובת התובעים, מאחר שבתנאי הדרך, ומאחר שאין מחלוקת שרוכב האופניים, בנה של הנתבעת, נהג באופן בוטה בניגוד לכללי התנועה, בית-המשפט לא ראה כיצד צריך היה התובע 1 לנהוג על-מנת למנוע את התאונה.

בית-המשפט קבע, כי טענת התובע, לפיה לא היה עליו לשלם את החוב, מאחר שקו הטלפון שלו נותק, אינה יכולה לעמוד, שהרי את השימושים בקו עשה לפני ניתוקו של הקו. על-כן, לא נפל כל דופי בהתנהלות הנתבעת, ועל-כן, אין לתובע כל עילת תביעה.

בית-המשפט קבע, כי באשר לתביעה שכנגד, צודק התובע בטענתו, כי טענות הנזקים הועלו כטענות בעלמא ללא פירוט, באופן שאין מקום לקבל את התביעה שכנגד. גם לגופו של עניין, אין מקום לתביעת הנתבעת לפיצוי בגין נזקים, כאשר הסכימה הנתבעת ליציאת התובע מהדירה באופן מידי, במכתב ששלחה ביום 11.06.14. 

בית-המשפט קבע, כי התובע לא פירט בכתב תביעתו איזה נזק נגרם לרכב כתוצאה מהתאונה וציין באופן סתמי כמתואר בחוות דעת השמאי. התובע אינו יכול לפטור עצמו מפירוט הנזקים שנגרמו מהתאונה כאשר מדובר ברכב ישן (שנת ייצור 1995) ובמיוחד כאשר ניתן לראות מעיון בתמונות שצירף התובע לכתב תביעתו כי ניכר נזק משמעותי בצדו הימני של הפגוש האחורי שאינו מוזכר כלל בחוות דעת השמאי.