בית-המשפט קבע, כי משנגרם למחסן נזק מהגג שמעליו, המצוי בהחזקתם ובשימושם הבלעדי של הנתבעים, הרי שעל הנתבעים לשאת בעלויות תיקון הנזקים שנגרמו למחסן. 

בית-המשפט קבע, כי משהוצג בפני התובע מצג, כי בית הספר יישא בעלות הפינוי למד"א ואף נאמר לתובע כי התשלום למד"א בוצע, מחייב מצג זה את בית הספר והוא אינו יכול כעת להתנער מאחריותו.  

בית-המשפט קבע, כי היה על כל אחד מהנהגים לסגל דרך נהיגתו כך שלא יפגע ברכב האחר הנוסע לצידו. הן באשר לתובע, שידע, כי עליו לסטות מנתיבו הימני לנתיב השמאלי, בדרך שלא תגרום הפרעה או פגיעה לרכב אחר והן באשר לנתבע, שידע, כי על התובע, הנוסע לפניו, לסטות שמאלה, כך שלא היה מקום לנסות ולעוקפו.

בית-המשפט קבע, כי לאור התחייבותה הראשונית של הנתבעת, כפי שניתנה לתובע על-ידי הגב' אלהרר, בדבר מקסימום המחיר בגין הטיפול והתיקונים, בסך של 3,000 ש"ח ובצירוף לסך של 1,470 ש"ח בגין התושבת, לא היתה הנתבעת רשאית לחייב את התובעים בתשלום העולה על הסך הכולל של 4,470 ש"ח. 

בית-המשפט קבע, כי בנק יהב טעה פעמיים. האחת, כאשר העביר את הכספים של התובע לבנק אוצר החייל בניגוד למוסכם. השנייה, בדרך בה פעל לתיקון טעותו. לוּ היה בנק יהב פועל כמצופה ממנו (לאחר הטעות), היינו מקיים את ההסכם עם התובע ומשלם לו את 12,000 השקלים לחשבון בבנק הפועלים כפי שהוסכם (וברי שהיה עליו לנהוג כן שעה שהוא גבה את תשלומי ההלוואה מהתובע, לפי הוראות ההסכם ביניהם), לא הייתה לו כל מניעה להצהיר בפני בנק אוצר החייל, כי מדובר בכספים שהועברו בטעות ובנק אוצר החייל (כפי שכתב במפורש לבנק יהב) היה משיב לו את הכספים. 

בית-המשפט קבע, כי בהתאם לטבלה שהוצגה לפניו, הרי שכאשר מדובר ברכב שהיה בבעלות חברה להשכרה לשעבר, יש לבצע הפחתה של 22% משווי הרכב. כאשר מדובר בחברה להשכרה – קנייה ישירה מהחברה ובבעלות החברה בעת הקנייה בלבד, יש לבצע הפחתה של 23%. כאשר הרכב הוא בבעלות חברת השכרה ובשימוש של עד חצי שנה יש לבצע הפחתה של 14%. 

בית-המשפט קבע, כי תמונות הנזק לרכבו של התובע תואמות את גרסתו ובהתאם לה רכבו נפגע אגב תנועה סיבובית של רכב הנתבע או הנגרר, באשר לרכב התובע נגרם נזק מכיוון אחור לכיוון קדמי לרבות תוך שפנס הערפל שלו נעקר. 

בית-המשפט קבע, כי נמצא פער בין תיאורו הראשוני של התובע את התאונה, בסמוך להתרחשותה ובמסגרת ההודעה לחברת הביטוח לבין עדותו בפני בית-המשפט. אז מסר התובע, כי הרכב לפניו בלם בפתאומיות, תוך כדי נסיעה, מה שאילץ אותו גם כן לבלום, בעוד שבעדותו בדיון מסר, כי בעת התאונה היה במצב עצירה והמתין בפקק תנועה.

בית-המשפט קבע, כי לאור אחריותו של התובע לקרות התאונה והנזק שיש ליחס לתאונה, הנזק שליד המספר בלבד; ומאחר שמדובר בנזק מינורי בלבד, יש לחייב את הנתבע 2, לפצות את התובעת בגין אותו נזק בלבד. 

בית-המשפט קבע, כי התובעים אמנם הוכיחו, כי נגרמו להם נזקים, בשל אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש, עם זאת, לא עלה בידי התובעים להוכיח את גובה הנזקים.