בית-המשפט מצא, כי התובע פעל בפזיזות ובקלות דעת או תוך אדישות ו/או ויתור בשעה שבחר לרכוש את הרכב בטרם ירד לעומקו של עניין בנוגע לחששותיו הרבים בעניין תקינות הגיר.

גירסת הנתבעת התקבלה כמסתברת יותר, לפיה המילים הנ"ל נמחקו, על מנת להפיס דעתו של התובע 1 שלא ייגבו חיובי מע"מ כפולים. אך אין במחיקת המילים הללו בכדי לפטור את התובעים מתשלום מע"מ כליל. 

חוק איסור לשון הרע מקנה לביהמ"ש שיקול דעת לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק. מה הן אמות המידה לקביעת פיצויים בתביעה בגין לשון הרע?

חובת הזהירות והנאמנות החלה על הנתבע ביחס לביצוע ויישום של פעולות רכישה ומכירה של לקוח לקוחה מהדין הכללי המכיל חובת זהירות מושגית על הנתבע כלפי לקוחותיו.

הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על תובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים - שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

בית-המשפט קבע שאף אם המשיב לא קיבל מידע ביחס לתלונה, הרי שחזקה עליו לברר מה עלה בגורלה ואם לא עשה כן משך שבע שנים, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.     

בית-המשפט קבע שאם אכן היתה נכונה גרסת הנתבע כי דלת רכבו ההיתה סגורה וכי רכב התובעת סטה לעבר רכבו החונה ופגע בו, הרי שברכב התובעת היו נראים סימני שפשוף בלבד והמראה היתה ניזוקה בצדה החיצוני.

עדותו של התובע התקבלה, שהמכנס האחר שהוחזר לו אינו מכנס השייך לו, כמו גם את עדותו שמדי פעם מצא בכביסה שהוחזרה לו, פריטים שאינם שייכים לו, פריטים אותם החזיר לנתבעת, כפי שהחזיר לידיה את המכנס האחר. טענה זו לא נסתרה ולא הופרכה על ידי הנתבעת, דבר המביא למסקנה שבדרך הפעולה של הנתבעת, כמפורט לעיל, אין בה כדי למנוע לחלוטין מגע בין פריטי כביסה של הלקוחות, כפי שטענה הנתבעת, וייתכנו מקרים של החלפת פריטים בין הלקוחות השונים.

בית-המשפט קבע שהתובעת ידעה שמדובר בחוזה שכירות שכולל תנאים ואם היא בחרה לא לקרוא אותו לפני שחתמה עליו, אין לה להלין אלא על עצמה.

בית-המשפט קבע שטענות התובע על מכירת חלקי המנוע, הינן בבחינת ספקולציה, שכן אינו טוען לידיעה, וכך גם טענותיו על התמורה שכביכול הושגה במכירה.