המבקש אינו בא לבית המשפט בניקיון כפיים. "בית משפט הבהיר לא אחת כי אין להושיט סעד למי שמפר צווים שיפוטיים ועושה דין לעצמו" כמו כן לא עלה בידי המבקש להראות כי מתקיימת בעניינו אחת העילות לקיומו של משפט חוזר. שהם– מחד, גילוי האמת והבטחת מנגנון המאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, ומאידך, עקרון סופיות הדיון, שחשיבותו נעוצה ביעילות המערכת השיפוטית ובוודאות המשפטית שהוא מקנה לבעלי הדין שכבר זכו ליומם בבית המשפט ומיצו את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותם.

לבית המשפט היושב כערכאת ערעור קיימת חובה כפולה. מחד, עליו לבחון את קביעותיה של הערכאה הקודמת לו, אך בה בשעה עליו לכבד את מרחב שיקול דעתה. לשם הגשמת התכליות העומדות בבסיס חובות אלו, נקבעו בפסיקה כללים שונים המכוונים את פעולתה של ערכאת הערעור. כללים אלו אינם שרירותיים ואינם נובעים מאטימות לב, אלא משקפים את האיזון העדין בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק.

עו"הד הצהיר בשם שולחיו כי לא ייעשו כל עבודות בשטח בו עסקינן, לרבות חפירות, ללא היתר מן הרשויות כדין. בידי העיריה-המערערת לפעול כנגד מפגעים על פי סעיפים שונים בחוק העזר ולא רק במקרה של "רחוב", וכן בהליכים אזרחיים. 

דין הערעור להידחות, טענת האפליה צריכה להיבחן אל מול קבוצת השוויון הרלבנטית. במילים אחרות, יש לבחון תחילה מהי קבוצת השחקנים שמהם אמור היה להיגבות היטל הסלילה. לאחר מכן, כדי שניתן יהיה לדון בטענת אפליה, יש להראות כי ההיטל נגבה רק מהמערערת, ולא מאף גורם אחר המצוי בתוך קבוצת השוויון.  

אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה סוגיה עקרונית בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה ערכאת הערעור אינה מתערבת, ככלל, בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים לאחר שמעית העדוית.טענות לחומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור אלא במקרים חריגים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה.

לכל הפחות חלק מן הקנס, בהחלט מהווה קנס יומי, לפי סעיף 61(ג) לחוק העונשין. יחד עם זאת, קריאה של גזר הדין בשלמותו מלמדת בבירור, כי בית המשפט נמנע מלהשית על המבקש את הקנס היומי המקסימלי, אך לא היתה כל כוונה להסתפק בקנס שנקבע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין.  

אנו סבורים שאין מקום להתערב בפסיקתו של בית המשפט המחוזי. המערער מבקש למעשה כי נתערב בממצאי עובדה שונים שנקבעו על ידי בית משפט קמא ואשר הובילו אותו לקביעתו הסופית בנוגע למחסנים. קיימות בחומר אינדיקציות שונות כי אומנם הזכות במחסנים הייתה ונותרה בידי מורישתם של המשיבים. כך נציין כי מדובר למעשה במחסן אחד שהיה חלק מן המבנה המקורי, שהוחזק בידי המורישה שעשתה עסקת קומבינציה עם המערער ואחרים. לא חל שינוי לגבי המחסן המקורי. זאת ועוד, בית משפט קמא מצא כי המערער לא ידע כלל על דבר המחסן, שהוא טוען כי הוא שלו, עד שנת 2007. בחומר קיימות אומנם אינדיקציות גם בכיוון ההפוך, היינו לזכות המערער, אך בשיקלול של כלל הנתונים, לא ראינו מקום להתערב בפסק-הדין השני. 

סוכן הנסיעות אינו אחראי לכל תקלה שעלולה להתרחש במסגרת חבילת נופש שנרכשה דרכו. עם-זאת, מוטלת עליו חובה להציג נכונה את מאפייניהם הבסיסיים של מוצרי הנופש שהוא משווק, לדאוג בהקשר זה כי המידע שבידיו בנוגע למאפיינים אלה הוא מדוייק ועדכני, ובהמשך לכך, לספק בפועל מוצר התואם את מצגים אלה.

אנו סבורים כי השאלה בדבר הסיווג של כביש הגישה צריכה להתברר במסלול של השגה והליך בפני ועדת ערר. יודגש, כי פרקליטן של המשיבות ממשיך להחזיק בדעה כי פתוחה בפניו הדרך להגיש עתירה מינהלית.  

מפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי הזוכה במכרז- משיבה 2- הסכימה כי היא לא עמדה בתנאי הסף שנדרשו במכרז. בנסיבות אלה, לא ניתן, בלשון המעטה, להגדיר את סיכויי הערעור כטובים. ואולם, כיוון שלכאורה מדובר בשירות חיוני לתושבים, יתכן שיש מקום לשקול ארכה קצרה וסבירה להיערכות.