צו הפסקת בנייה שיפוטי שהוצא נגד המבקשים, אשר מונע מהם להמשיך בעבודות בנייה בבניין בתל-אביב, יישאר על כנו עד אשר יעמדו המבקשים בתנאיו של היתר הבנייה שניתן להם; הוצא צו הפסקת בנייה נגד המבקשים, זאת עד אשר ישלימו את עבודות החיזוק בבניין שלגביו ניתן היתר בנייה לפי תמ"א 38. המבקשים טוענים כי אין מקום להתערב בסדרי עבודתם וכי יש לאפשר להם להמשיך את עבודות הבנייה בקומה הנוספת. לגרסתם, כיוון שהיתר הבנייה שקיבלו אינו כולל תנאי לפיו עבודות החיזוק תבוצענה קודם להשלמת הבנייה בקומה הנוספת, הרי שלא היה מקום להוציא נגדם צו הפסקת בנייה.

נמצא כי החלטתם לשקם את הבניין על דרך התקשרות בעסקת קומבינציה עומדת במבחן הסבירות; כי חלופת שיקום הבניין עדיפה על-פני פירוק השיתוף; כי עסקת הקומבינציה לא פוגעת בשוויון בין בעלי הדירות; וכי לא נפל דופי בהתנהלות המשיבים. לפיכך, המבקשת חויבה לחתום על עסקת הקומבינציה עם עמיאל. 

הערכאה הדיונית קבעה כממצאים שבעובדה כי לחלופת "העסקה המשולבת" אין היתכנות ממשית בנסיבות העניין; כי מתווה עסקת הקומבינציה לא גורע משווי הזכויות של המבקשת – אלא משפרן; כי מתווה זה עדיף על-פני פירוק השיתוף; וכי אין בעסקת הקומבינציה משום הפליה בין הדיירים. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה המבררת, לא כל שכן בגלגול שלישי.  

בא כוח המשיבות והמערערות שכנגד יעביר למערערים מסמכים הנדרשים לרישום הבית המשותף. יובהר בזאת כי לא יוגש תשריט רישום בית משותף ללא הסכמה וחתימה של בא כוח המשיבות והמערערות שכנגד או מי מטעמו.

לאחר שעיינתי בטיעוני המבקש בערעורו, כמו גם בפסק הדין מושא הערעור, לא התרשמתי כי עומדים למבקש סיכויים טובים להצליח בערעורו, גם מאזן הנוחות איננו נוטה לטובת המבקש – במיוחד נוכח העובדה שמהותו של הסעד עליו הוא מבקש לערער הינו כספי גרידא, והעובדה שהמשיבה הניצבת מולו הינה עירייה, דהיינו רשות ציבורית שחזקה עליה כי תשיב את מצבו של המבקש לקדמותו באם יזכה בערעור.

הערעור מתקבל בחלקו. המשיבה רשאית היתה לנקוט בהליכי גבייה לפי פקודת העיריות, אולם אין באפשרותה לחלט את הכספים שעוקלו, ללא הליך נוסף. בנסיבות איננו עושים צו להוצאות.

ניתן בזה תוקף של פסק-דין להסכם, בכפוף לשינויים כאמור בסעיף 2 לעיל.  

"זלזולם של הנאשמים [המבקשים] בהחלטות שיפוטיות מופגן, וברי כי אין זה המקרה החריג ויוצא הדופן שבו ראוי להיעתר לבקשתם". בנסיבות אלה, עצם הגשת הערעור מבטאת עזות מצח מצידם של המבקשים, ועל אחת כמה וכמה ניכר הדבר בהגשתה של הבקשה לרשות ערעור. על כן, בדין נדחה הערעור על הסף.

אין ספק, כי המבקש בחר להימנע מלקבל את הודעת הקנס. לא היתה חובה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, שכן ברור היה, כי המבקש לא מנסה לסתור את חזקת המסירה בנסיבות המקרה, אלא להפנות טענות חסרות יסוד כלפי נהליו של שירות הדואר. 

שאלת פסיקת ההוצאות מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תמעט להתערב בה. הדברים אמורים אף ביתר שאת כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה.