המועצה הבהירה כי על המערערת להמציא אישור של הממונה על היותה "מוסד חינוך", כתנאי למתן פטור מארנונה.

כאשר מדובר בהליכים בעלי משמעות ציבורית כללית יש לכך השלכה אפשרית על שיעור העירבון; בהיעדר תשתית מינימאלית להוכחת חוסר יכולת כלכלית, ולמעשה בהיעדר טענה כזו, אין מקום לפטור מהפקדת עירבון, מה עוד שבית המשפט המחוזי חייב את המערער בתשלום הוצאות למשיבים.

על פי המצב המשפטי, מכיוון שהמבקש היה בעל שליטה בחברה פרטית שהפסיקה את פעילותה ונותר לחובתה חוב ארנונה סופי, קמה חזקה כי הוא קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה, וניתן לגבות ממנו את החוב באופן אישי, זולת אם יוכיח שלא קיבל לידיו את נכסי החברה שלא בתמורה או בתמורה חלקית; טענת המשיבה לעניין העברת נכסים על ידי המבקש מבוססת על אותו מסמך אשר היא עצמה התנגדה להגשתו. הטעים בית המשפט כי המשיבה לא התמודדה כדבעי עם עובדות אשר אינן מתיישבות עם גרסתה לפיה המבקש הבריח נכסים של החברה.

נוכח המצב הכלכלי הנטען - אשר על בסיס המסמכים שצורפו (אישור על השלמת הכנסה לקצבת זקנה ותדפיס חשבון הבנק) אכן נראה כי הוא אינו מן המשופרים - מצאתי לנכון להפחית את סכום האגרה ולהעמידה על 350 ש"ח. כמו כן, בשים לב לפערי הכוחות בין הצדדים ולעובדה שהמערער לא חוייב בהוצאות בבית המשפט קמא, אעמיד את העירבון על שיעור מתון של 2,000 ש"ח.

בידי השרים הופקדה השמירה על האיזון בין הצורך למנוע הידרדרות אינפלציונית לבין הצורך להבטיח את צורכי הרשויות המקומיות ואת יכולתן ליתן שירותים ראויים לתושביהן ללא יצירת גרעונות תקציביים.

קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה היקף הצרכנים שצרכו את החיתולים הפגומים, טיב הפגם, כמות הפניות לחוגלה והנזק הנטען, מצביעים יחד על כך שלא מדובר בזוטי דברים – מקובלת על בית-המשפט. על פני הדברים, התקלה בחיתולים יורדת לשורש הפונקציה שאותה הם נועדו למלא, ועל-כן אין לומר כי מדובר בפגם של מה בכך. על כל פנים, גם אם היינו מניחים, כי הנזק שנגרם לכל פרט בקבוצה אינו רב – מבלי לקבוע מסמרות בדבר – יש לזכור כי אנו עוסקים במטריה של תובענות ייצוגית, בה המוקד הינו הנזק המצרפי שנגרם לקבוצה. 

דומה כי העותרות טרם מיצו את האפשרויות שעומדות לפניהן לקדם את בקשתן מחוץ לכותלי בית המשפט. העותרות נענו כי בקשתן נשקלת אך לפני כחודשיים ימים, ואמנם הזדרזו העותרות להגיש את העתירה ביום 12.03.13.    

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובהחלטותיו של בית המשפט קמא, הגעתי לידי מסקנה שיש להחזיר את הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט קמא, שיחליט בה לאחר דיון במעמד הצדדים. על בקשה לעיכוב ביצוע חל סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, המורה כי "לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו". משכך, לא ניתן היה לקבל החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המערער ללא דיון במעמד הצדדים 

לאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין ובהם היקף ההליך ומהותו כמו גם העובדה שהמערער לא חוייב בהוצאות בבית המשפט קמא, ובשים לב לעמדת המשיבה 2, החלטתי להפחית את העירבון לסך של 15,000 ש"ח, סכום אשר יעמוד להבטחת הוצאות המשיבה 1 בהליך.

מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעורו וזאת בשביל לידע את בית המשפט שלערעור לגבי זהות בעלי הדין העלולים להיפגע מהערעור וזאת למנוע תקלות דיוניות. כשהיועץ בהליך מסוים מתייצב, יראו בו "צד שלישי" העלול להיפגע. צירופו נועד ליידע את ערכאת הערעור על התייצבותו בערכאה הדיונית, ולאפשר לו להשמיע ולייצג את העניין הציבורי אף בפני ערכאת הערעור. המסקנה המתבקשת הינה כי כאשר מתייצב היועץ בגדרו בערכאה הדיונית, ייחשב הוא כ"בעל דין".