השאלה היא אם ניהול פעוטון אכן מחייב היתר לשימוש חורג, והיש להבחין בין גן ילדים לפעוטון בהקשר זה. במישור הקונקרטי נטען, כי בהעדר פסיקה בהירה לגבי הצורך בהיתר, על הספק לפעול לטובת המבקשים. עוד נטען להגנה מן הצדק - שכן המשיבה הצהירה בעבר כי פעוטון כאמור אינו מבנה ציבור ואינו טעון היתר. נטען, כי המשיבה לא הוכיחה את התקיימות העבירה, ומאחר שמדובר בפעוטון כלל אין מדובר בשימוש אסור. לבסוף נטען לגבי חומרת העונש, אף כי ביצועו של חודש המאסר בעבודות שירות לא עוכב.

מהמקובץ עולה כי צו הארנונה משנת 1985 - "חקיקת ההקפאה"- הטיל חיוב בארנונה בגין שטחים משותפים בבניינים שאינם משמשים למגורים. עוד נמצא כי בין השנים 1986 ל-1990 לא נחקק צו ארנונה שפטר כדין מחיוב בגין שטחים אלה. קביעה זו מייתרת את הצורך לבחון את נפקות אישור השרים שניתן בשנת 1999. 

הבקשה שבפניי להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, אשר הוגשה באיחור של כחודש ימים, אינה מעלה כל טעם לאיחור בהגשת ההליך וממילא אין בה טעם "המניח את הדעת" כנדרש בהליכים כגון דא, ודומה כי גם מהותו של ההליך וסיכוייו, כהליך ב"גלגול שלישי", תומכים בדחיית הבקשה. אשר על כן, הבקשה נדחית.  

העותרים לא ביססו בראיות משכנעות את עצם קיומו של מגזר. שומה על בית המשפט להיות זהירים בענייני אמונות, השקפות ודעות. המִגוון האנושי עצום ורב, בירושלים ובמדינת ישראל כולה. אין מנוס מחלוקה מגזרית בסיסית בלבד, מחמת המורכבות והרגישות שבהגדרה עצמית בעניינים שכאלה. נסיון לרדת להבחנה דקה יותר, נדון לכשלון, וגם אין זה ראוי לבוא לפני ולפנים, לקִרבי אמונתו של הפרט, לבדוק בציציותיו ואת מידת אדיקותו. אף אין לערבב מין בשאינו מינו – השתייכות מגזרית במידת דתיות.

בקשת רשות הערעור שאינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך לא מצדיקה הענקת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" הגנה מן הצדק מחמת אכיפה ברננית צריך שהמבקש אותה ירים את נטל ההוכחה ויוכיח שבמקרים דומים הענישה אינה אותה ענישה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא הצביעה המערערת על חוב חלוט ובלתי שנוי במחלוקת של המשיבה כלפיה ממנו ניתן יהיה לקזז את סכום ההוצאות שייפסקו לטובת המשיבה, אם ייפסקו, אין מקום לפטור את המערערת מהפקדת עירבון בהליך זה.

אין בית משפט של ערעור מתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, קל וחומר בגלגול שלישי, בן בנו של קל וחומר, משנדחתה בקשת רשות ערעור על ידי ערכאה קודמת.

בית-המשפט קבע, בדחותו את הערעור, כי על פני הדברים נראה שאפשרות של תשלום במזומן מצריכה היערכות ארגונית שונה מזו הכרוכה בדרכי התשלום האחרות של הוראת קבע וכרטיס אשראי. על-כן, ייתכן שדרך זו של תשלום במזומן כרוכה בעלויות שונות מבחינתה של הוט.

נקודת המוצא להכרעה בענייננו מצויה בסעיף ׁ13ׁׁׁׁׁׂׂׂא(ד)(2)(ב) לחוק הגנת הצרכן הקובע כי תנאי להמשך ההתקשרות במחיר שאינו המחיר המוזל שחל בתקופה הקצובה הוא ש"ניתנה לצרכן, בתקופת ההודעה, הודעה בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), ובלבד שההודעה ניתנה בכתב ופורטו בה תנאי העסקה. השאלה היא אפוא האם הודעה הנשלחת לתיבת דואר אלקטרוני שנפתחה עבור הצרכן, שאינה משמשת את הצרכן בפועל ושהחברה פתחה עבורו באופן חד צדדי עומדת בדרישות הסעיף? בית-המשפט קבע, כי התשובה לשאלה זו היא שלילית.

במקרה שלפנינו שני שיקולים מטים את הכף לעבר המסקנה כי היה על חוגלה לנסות ולאסוף את החיתולים, הגם שעל פני הדברים לא נשקפה מהם סכנה בריאותית ממשית.