בית-המשפט קבע שגם אם על-פי חוק הגנת הצרכן, כטענת המבקשת, לא ניתן בנסיבות מקרה זה להשיב את המוצר לאחר שנפתחה האריזה (ומבלי להכריע בעניין טענתה זו), אין בכך כדי לפטור אותה מאחריותה לאור הקביעות בדבר התנהלותה ובדבר הנזק.

הצדדים הסכימו, כי קרביץ תשלם למבקש גמול בסך 15,000 ש"ח ושכר-טרחת עורך-הדין המייצג בסך 95,000 ש"ח בכפוף לכך שהמבקש מוותר על כל טענותיו ומסכים שבית-המשפט ידחה את תביעתו האישית וכן יורה על דחיית הבקשה לאישור. 

ביחס לסכום הפיצוי ואופן חלוקתו - לאחר שבזק קיבלה חלק ניכר מקביעות הבודק, סבר בית-המשפט כי הסכום מבטא באורח ראוי וסביר את הנזק שנגרם, בהתחשב בסיכונים והסיכויים הכרוכים בניהול ההליך עד תומו, בעיקר, בקושי לאתר את כלל חברי הקבוצה.

בתובענת המבקשים נטען כי הם (וכמותם חברי הקבוצה) זכאים לסעדים כספיים של השבה ופיצויים. המבקשים לא התייחסו לעניין זה בגדר הטענות שבבקשת ההסתלקות, והמסקנה המתבקשת מכך היא שלדעתם סיכויי התובענה והבקשה לאישור הם קלושים, שאם לא כן, לא ניתן להבין מדוע ראו להסתלק ממנה.

לפי שהלכה למעשה המשיבה אינה קוצבת ללקוחותיה תקופה למימוש השוברים, אין סיבה לציין את משך תוקפם על-גביהם, ואף אם בחרה להבליט את החופש מהגבלות לאחר הגשת הבקשה לאישור והערכת סיכוייה – אין בכך כדי להטיל דופי בהתנהלותה מלכתחילה. 

המשיבה הודתה, כי הסימון על הזיתים שלפיו אחוז השומן הרווי בהם הוא 0 - שגוי. כלומר שפעלה בניגוד לתקנות סימון תזונתי. 

בית-המשפט קבע, כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח, כי נגרם לה לכאורה נזק, כפי שדורש סעיף 4(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, והמבקשת גם לא הוכיחה לכאורה, כי עומדת לה עילת תביעה כנגד המשיבה.

בהסדר הפשרה, המשיבה התחייבה בין היתר, להשיב למבוטחיה הזכאים להחזר כספי את הסכומים ששילמו  עבור רכישת תרופות וטיפולים רפואיים הקשורים למחלות המוכרות.  

בית-המשפט קבע, כי חברי הקבוצה יכולים לבחור פיצוי אחד מבין שניים, לרבות פיצוי כספי אישי שאינו תלוי בקבלת שירותים נוספים מהמשיבה, כך שניתן מענה הולם לנושא התובענה הייצוגית. 

בית-המשפט קבע, כי לא ניתן להלום, שהמבקש לא היה מודע לבעייתיות שבהתנהלות החברה, אשר יזמה הליכים לגביית חובות שלא היו ולא נבראו, עת שבחר שלא לבצע ולו בדיקה ראשונית, בדבר החוב הנטען, והעדיף לנקוט בהליכי הגבייה כנגד המשיבה.