שתי המשיבות הכחישו כל נזק ועילת תביעה, אולם הודיעו כי הן פועלות לשם שינוי המארזים וסימונם בהתאם לתקן. בנסיבות אלו הוסכם כי התובעת תסתלק מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית ותביעתה האישית תידחה.

בבקשת ההסתלקות טענו הצדדים, כי במסגרת הידברות בין הצדדים, הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי המשיבה תמשיך לקיים כלשונו את חוק הפיקדון, ומשכך נטען, כי אין עוד טעם בהמשך ניהול בקשת האישור והתובענה. 

מבקשת ההסתלקות ומן התצהיר התומך בה עלה, כי אי ההתאמה בין מחירי המוצרים הדומים למוצרים המפוקחים לבין המחירים היחסיים הנקובים בצו הפיקוח הייתה מוגבלת מאוד בהיקפה. ההסכמה בדבר החזרת ההפרש בין המחירים שנגבו מן הצרכנים בפועל לבין המחיר המירבי היחסי לפי צו הפיקוח ללקוחות באמצעות זיכוי אמצעי התשלום, היתה פיצוי ראוי ומתאים בנסיבות. 

בית-המשפט לא ראה מקום להורות על פרסום דבר הסתלקותו של המבקש מבקשת האישור, וזאת בשים-לב לשלב המוקדם שבו הוגשה בקשת ההסתלקות (דהיינו, בטרם הוגשה תגובה לבקשת האישור), ובשים-לב לכך שאין בהסתלקות כדי ליצור מעשה בית-דין (זולת כמובן לגבי המבקש עצמו).

המשיבה התחייבה לכבד תווים שנרכשו לפני יום 16.8.13, שהוא המועד שבו פורסמה לציבור הלקוחות ההודעה, כי אין בכוונת המשיבה לכבד את התווים . תווים שנרכשו לאחר המועד הקובע יכובדו רק אם נרכשו בתום לב. לעניין זה "תום לב" משמעו, אי-ידיעה אודות הודעת המשיבה על כוונתה שלא לכבד את התווים.

המשיבה התחייבה בין היתר להחליף את האריזה של המוצר "אורז בסמטי הודי" באריזה חדשה שבה יוחלף שם המוצר ל"אורז בסמטי" ולהחליף את אריזת הוואקום מסדרת "selected" של המוצר "אורז בסמטי הודי" באריזה חדשה שבה יוחלף שם המוצר ל"אורז בסמטי".

אין איסור לכלול את זמן ההקלטה במשך השיחה לחיוב ואין מניעה לגבות תשלום עבור שירות הגוביינא, אך אין מקום לגבות אותו כמחיר מינימום לשיחה.

ההפרה הנטענת היא בכך שהמשיבה גבתה שלא כדין דמי ביטול בגין עסקאות השכרת רכב או שגבתה אותם בשיעורים גבוהים משיעורם המותר על פי הסכם או דין, והכל מלקוחות שהזמינו ממנה רכב להשכרה באמצעות אתר האינטרנט של המשיבה. 

בית-המשפט קבע, כי יש ממש בטענת המבקשת, כי אם כוונתה של המשיבה היתה אחרת מזו המשתמעת מססמת הפרסום, היה ראוי להבהיר בססמה גופה – לא רק בטקסט נלווה לה, על-יד המוצרים שהבליטה או בתקנון, שספק אם מרבית הצרכנים נחשפו אליו – על מה בדיוק היא חלה.

בית-המשפט קבע בין היתר, כי לא ברור כיצד הנסיבות המתוארות בתובענה ובבקשת האישור באות בגדר יחסי עוסק-צרכן, ומקימות עילת תביעה בהתאם לסעיף 1 לתוספת השנייה לחוק.