לנוכח העובדה שהנתבעות שינו את פרסומיהן לגבי הפסקת השידורים והשידור החי כבר בעונה הרביעית, ואין עוד טענה להטעיה בפרסומים, התייתר הצורך במתן סעד המחייב את הנתבעות לשנות את הפרסום.

לצורך ביסוס עילת עשיית עושר ולא במשפט, לא די להוכיח כי היתה התעשרות, אלא יש לשכנע כי זו הושגה שלא על-פי זכות שבדין.

יתכן שלקוחות מסוימים הבחינו כי ההנחה שניתנה בפועל על המארז ביחס לשתי אריזות 500 גרם בודדות נמוכה מזו שפורסמה, וחרף זאת בחרו לרכשו מסיבות שונות (המארז נמכר גם כאשר לא נמכרה אריזה בודדת, לרבות כאשר האריזה הבודדת לא הופיעה על המדף). מן הטעם האמור קיים קושי ממשי באיתור חברי הקבוצה, ואף גודלה אינו ידוע.

בית-המשפט קבע שהמבקש לא עמד בנטל הקבוע בסעיף 8(א)(1) של חוק תובענות ייצוגיות, להצביע כי "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה", וזאת הואיל והוא לא הוכיח לכאורה קיומו של נזק, שהוא יסוד מיסודותיהן של עילות התביעה להן טען.

ביחס לסוגיית התפוגה נקבע מנגנון לחידוש או החלפת תווי קניה קיימים, לרבות כאלו שפקעו, וכן נקבע כי תווים שיונפקו מדצמבר 2013 ואילך יהיו תקפים לפחות למשך 54 חודשים ממועד הנפקתם.

הטענה שאי-השבת דמי הביטוח בגין חודש הביטול בחוזים בהם יש תניית ביטול מיידית, או בגין החודשים שלאחר ביטול החוזה או קרות מקרה הביטוח, היא הטעייה אין בה ממש.

המבקש לא נפגע לכאורה מן העוולה לצורך סעיף 31(א1) בפקודת הנזיקין. בהתאמה לא קמה לו עילה מכוח סעיף 63 בפקודת הנזיקין, בגין הפרת ההוראות החקוקות בתקנות הבריאות, שכן בעוולה זו חמישה יסודות.

עם הגשת בקשת האישור בדקה המשיבה את טענות המבקש ורכשה "אקדחי מדבקות מחירים" באמצעותם היא ביצעה ומבצעת את סימון המוצרים בהתאם לדין. המבקש ביצע בדיקה במרכול ומצא כי אכן המוצרים מסומנים על ידי המשיבה בהתאם לדין. לאור האמור החליט המבקש לחזור בו מטענותיו כנגד המשיבה ועתר להסתלק ממנה.

עניינן של ארבע הבקשות בטענה, כי המשיבות ייצרו, הפיצו, שיווקו ומכרו מוצרים שכונו על ידן "עוגת שוקולד", וחלקן מוצרים נוספים שכונו על ידן "כדורי שוקולד" (להלן: "המוצרים"), תוך הפרה של תקן ישראלי 36 (שעניינו מוצרי שוקולד), תקן ישראלי 1145 (שעניינו סימון מזון ארוז מראש), חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 וצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט-1998 (להלן בהתאמה: "חוק הגנת הצרכן" ו-"צו הגנת הצרכן"). 

בבקשת ההסתלקות נאמר, כי לאחר הגשת בקשת האישור, פעלה המשיבה להוספת האזהרה מפני סכנת חנק גם בשפה הערבית על גבי אריזות המוצר, בהתאם לדרישות התקנות.