בית-המשפט קיבל את גרסת התובע ולפיה נגנב ארנקו שהכיל מסמכים וסך של 2,000 ש"ח במזומן.

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת פעלה בתום-לב, והמסרונים הגיעו בטעות לתובע, כאשר המסרונים היו מיועדים למכשיר של לקוחה שמילאה טופס מתאים אצל הנתבעת והסכימה לקבל למכשירה מסרוני פרסומת. 

בית-המשפט קבע, כי בבלאי סביר, קיים מתחם של סבירות. אחדד: מכונית שנוסעת 5,000 ק"מ בשנה נחשפת לבלאי סביר. מכונית שנוסעת 20,000 ק"מ בשנה נחשפת אף היא לבלאי סביר. ברם, כעבור שלוש שנים, המכונית הראשונה תהיה במצב טוב יותר באופן משמעותי מהשנייה  ועדיין אין לומר, כי המוכנית השנייה נחשפה לשימוש בלתי סביר. רוצה לומר: אין להוציא מכלל אפשרות, כי אילו התובעים לא השכירו את הדירה לנתבעים אלא המשיכו להתגורר בה בעצמם, כי אז מצבה היה טוב יותר באופן משמעותי ממצבה כיום לאחר שימוש הנתבעים בה. 

בית-המשפט קבע, כי ניתנה לתובעת האפשרות להסיר עצמה מרשימת התפוצה והיא בחרה ביודעין שלא לעשות כן, לפיכך, היא אינה זכאית לקבל פיצוי מכוח חוק התקשורת. 

בית-המשפט קבע, כי סיכום הביקור הוטרינרי אינו מאשש את הטענה, כי הכלב נפגע במהלך התספורת. כל שכתב הוטרינר (מטעם התובע!) הוא, כי יש חשד לטראומה כתוצאה מתספורת. תיאור זה מתיישב גם עם גירודים עזים כתגובה אלרגית או אחרת לתספורת עצמה.

בית-המשפט קבע, כי הגשת תביעת ביטוח תיתכן אם מקור הנזק הוא בצנרת של התובעת. עצם התלבטות התובעת האם לתבוע את מבטחיה, לאורך שנתיים ממועד בדיקת השמאי ובמשך שלוש עד ארבע שנים מהמועד שבו לטענת התובעת אירע האירוע, אינה סבירה ואינה תומכת במסקנה, כי מקור הנזק הוא הצינור בדירת הנתבע.     

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה לשם הזמת טענות התובע. הטענות שנטענו על-ידי הנתבעת נטענו בעלמא כאשר נציג הנתבעת שהופיע לדיון לא יכל לעיד על המקרה מידיעה אישית והנתבעת לא הביאה לעדות את העובדים שלה אשר התקשרו בשמה עם התובע. 

בית-המשפט קבע, כי נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע המבקש לטעון, כי למרות העובדה שרכבו הינו רכב ישן לא היה מנוס מהחלפת החלקים שניזוקו בחדשים. 

בית-המשפט קבע, כי תחושת המניעות הסובייקטיבית של התובעת שבחרה לבטל את השתתפותה בטיול בשל נסיבות הקשורות בבעלה אינה מאיינת את ההשלכות הכספיות של מעשיה ועל-כן בחירת הנתבעת לזכות את בעלה של התובעת באופן מלא וגביית דמי ביטול מאת התובעת, אין לפרשה כאמירה כלשהי או כהתערבות של הנתבעת בבחירותיה או בענייניה האישיים והפרטיים של התובעת, אלא המדובר בהחלטה כלכלית של גוף עסקי עמו התקשרה התובעת בחוזה, אשר נטען, כי נדרש להוצאות כספיות בשל התנהלות התובעת. 

בית-המשפט קבע, כי שתי שיחות טלפון שהתקיימו בהפרש של תשעה חודשים, ואשר תוכנן הוא מתן הצעות שיווקיות, אינן יכולות להיחשב כהטרדה. אין בהן כדי ליצור את אותה אי-נוחות הגורמת ללחץ, למבוכה, לדאגה ולפגיעה בשלווה העולים כדי הטרדה, או משום פגיעה בפרטיות או בצנעת חייו האישיים של אדם.