בית-המשפט קבע, כי התובע נתן בידי הנתבעת את כל האפשרויות כדי להקטין את הנזק, וציין, כי ניתן לרכוש את הבסיס תמורת 1,000 ש"ח בלבד. הנתבעת, כאמור, כלל לא השיבה לעניין, ולכן אין לה אלא להלין על עצמה, שכן בנסיבות המקרה ולאחר שהיה ברור לה, כי הנזק לבסיס השולחן נגרם בין מהחומר שייצרה ובין בשל פעולות הנציגה מטעמה, היה עליה להענות לבקשת התובע ולרכוש על חשבונה את בסיס השולחן, ולא לענות לו תשובות לא ענייניות.

בית-המשפט קבע, כי הנתבע 1 אמנם סטה לכיוון נתיב הנסיעה של התובע וכפועל יוצא מכך, ארעה הפגיעה בין כלי הרכב. לאור האמור, יש להטיל את האחריות לתאונה לפתחו של הנתבע 1 ויש להטיל את חובת השיפוי בגין נזקי התאונה לפתחם של הנתבעים ביחד ולחוד. 

בית-המשפט קבע, כי "ערעור" מומחיותו של המומחה מטעם בית-המשפט, בשלב שבו הועלה, אינו אלא ניסיון של הנתבע להימנע מקבלת אחריות למעשיו ולהתנער מהסכמתו למינוי מומחה מכריע כפי שהסכים. 

בית-המשפט קבע, כי העובדה שהשברים מצויים דווקא בשוליים, מעברו הימני של נתיב הנסיעה הימני מעלים את המסקנה, כי גירסת התובע סבירה יותר בנסיבות העניין, ולפיה, נסע בנתיב הימני, ביקש לפנות ימינה והנתבעת שהגיעה בנסיעה ישר, לאחר שלאורך כל הדרך נסעה בשוליים הימניים, בשל פקק תנועה בדרך, התנגשה ברכב התובע, לאחר שכבר החל בביצוע הפנייה ימינה.

בית-המשפט קבע, כי בפעולתו, סטייה שמאלה ועלייה על המדרכה, מנע התובע פגיעה של המשאית ברכבו, ובכך הקטין את הנזק הצפוי.

בית-המשפט קבע, כי מצד אחד, התובע לא הוכיח מה הם הסטנדרטיים הבינלאומיים המקובלים לגבי המרווחים בין שורות המושבים בחלק האחורי של המטוס לכיון הזנב. מצד שני, התובע גם לא הפריך את הנתונים שהובאו על-ידי הנתבעת לגבי הסטנדרטים הבינלאומיים המקובלים וגם לא לגבי המרווח בפועל שהיה שבין המושב שנשמר עבורו לבין שורת המושבים שלפני מושב זה. 

בית-המשפט קבע, כי אין חולק שההסכם שבין הצדדים כאן הוא למעשה חוזה קבלנות, ובהתאמה חלה על התובעת החובה לאפשר לנתבע לתקן את הטעון תיקון טרם שיעמדו לה הזכויות על-פי החוק לקבלת פיצוי ולביטול ההסכם. אלא שנראה, כי אין חולק שלאחר שהפנה הנתבע את התובעת למומחה בתחום לשם קבלת חוות דעת בנוגע לתיקונים הנדרשים לא שבה התובעת עם מענה בעניין אשר יאפשר ביצוע התיקון. 

בית-המשפט חייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סכום של 8,970 ש"ח.

בית-המשפט קבע, כי נתבעת 1 נכנסה שמאלה אל הצומת מבלי שראתה את רכב התובעת אשר נסע באותה עת בנתיב בנגדי של הכביש. זכות הקדימה במצב דברים זה נתונה היתה לתובעת 2  ואילו הנתבעת 1 נכנסה למסלול נסיעתה וחסמה אותו. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא, כי זכות קדימה איננה זכות מוחלטת אלא יחסית, וכי אין להשתמש בזכות זו "בעיניים עצומות", אלא על הנהג - גם כאשר יש לו זכות קדימה - להיות ער לנעשה בכביש שלפניו.  

בית-המשפט קבע, כי באשר לנסיבות התאונה, הוא מקבל את דברי הנתבע שמשום שהתאונה התרחשה כאשר שני כלי הרכב נסעו בפקק, לא דובר בפגיעה עם עוצמה.