בית-המשפט קבע, כי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים אינה מעידה על חומר והרכב הריפוד והאם הוא אכן מסוג "טופ לדר" כפי שנרכש משום שהמומחה הינו בוחן ריפודי עור ולא דמוי עור. עם זאת קבע המומחה, כי התופעות אינן אופייניות לשימוש ביתי בסלון וכי הפגם יסודי ואינו ניתן לתיקון.

בית-המשפט קבע, כי העדות האילמת של מוקדי הנזק היא הראיה הטובה ביותר בכגון דא. עדות זו אינה משקרת ואינה יודעת משוא פנים. הנה-כי-כן, מדובר במכה חזקה מאוד שיש בכוחה בהחלט להדוף את "רכב 3"  על "רכב 2"  ואת "רכב 2"  על "רכב  1". 

בית-המשפט קבע, כי טענת הנתבעת לפיה התובעת היתה עם אחותה כאשר הוסבר לה על הצבעים- לא נסתרה. על-כן, נשאלת השאלה מדוע התובעת לא הביאה את אחותה לעדות מטעמה? אי-הבאת העדה אומרת דרשני. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבע 2 לא התכחש לקיום של חוזה בכתב אך לא דאג להביאו לפני בית-המשפט. יש להניח שאם החוזה נערך ונחתם בין התובע לבין החברה בלבד, היה חשוב ביותר לנתבע 2 להגישו לפני בית-המשפט – אך לא כך היו פני הדברים. 

בית-המשפט קבע, כי בפועל אכן תקף כלב הנתבעת את כלב התובעת וגרם לו פצעים קשים. בהגינותה של התובעת, יש לציין, כי התביעה אינה כוללת רכיבים מופרכים ומופרזים, כמקובל למרבה הצער במחוזותינו, והיא הוגשה אך ורק על הנזקים בפועל הכרוכים בטיפול הרפואי, ועוד סכום סמלי למדי עבור הטרדה שנגרמה עקב כך.

בית-המשפט קבע, כי התאונה ארעה בעת שהאוטובוס בעת המשך נסיעתו לאחר עצירתו לשם הורדת נוסעים, פגע עם חלקו האחורי בדופן שמאל קדמי ברכב התובע. לא מן הנמנע, כי נהג האוטובוס לא הרגיש מאומה לאור המרחק מהחלק האחורי של האוטובוס, שהרי החלק שבא במגע עם רכב התובע הוא החלק האחורי של האוטובוס. 

בית-המשפט קבע, כי במקרה דנן, נראה, כי האחריות לקרות פיצוץ צינור מכונת הכביסה חלה על איש המקצוע בשם חוני שהתקין במושכר צינור באיכות ירודה ועל הנתבעים שנתנו הסכמה להתקנה האמורה, אף שלכתחילה, לא רצו להשקיע בדירה, בהיותה דירה ישנה. 

בית-המשפט קבע, כי ככלל יימנע בית-המשפט מלסטות מממצאי חוות דעת של מומחה שמינה, ויעשה כן במקרים חריגים שבהם נפל בה פגם מהותי היורד לשורש העניין. הדברים נכונים ביתר שאת כשמדובר במומחה שמונה בהסכמת הצדדים. 

בית-המשפט קבע, כי לא הובהר מה היקף ההוצאות בהן נשאו התובעים, מה מתוך הוצאות אלו שולם ומה לא שולם. ההוצאה היחידה שפורטה (והוכחה) היא עלות המלון בלילה השלישי, ולגבי הוצאה זו, הודיעה הנתבעת במעמד הדיון, כי היא תשולם.

בית-המשפט קבע, כי אין מקום לפסוק סכומים ניכרים שעה שהתקלה עצמה תוקנה עוד באותו ערב, והנתבעים שיתפו פעולה ואפשרו לתקן את הדרוש.