בית-המשפט קבע, כי טענת התובע שהנתבע הוא שהיה הנהג נתמכת ברישומי המשטרה. הנתבע טען שהשוטר "טעה" ברישום זהות הנהג, אך הטענה אינה סבירה. הנתבע הוא אשר שוחח עם השוטר והשוטר רשם את מה שאמר לו הנתבע. 

בית-המשפט קיבל את טענת התובע, כי לא ידע איך להשתחרר מהמטרד של הודעות התשלום וההתראות, ואולי אף חשש מהם.

בית-המשפט הטיל את מירב האחריות לתאונה על הנתבע, אולם נקבע לתובע אשם תורם, בשיעור של 20%. התובע נסע ברחוב חד-סטרי צר כשלאורך שני צדיו חונות מכוניות והיה עליו לצפות פתיחה של דלתות כלי הרכב החונים לרווחה, ולהתרחק מכלי הרכב החונים ומרכב הנתבע בכלל זה ואף להאט משמעותית את מהירות נסיעתו. מבחן התוצאה מלמד, כי אמצעי זהירות סבירים אלה לא ננקטו.

ביץ-המשפט קבע, כי הנתבעת הפרה את שירותה למתן שירותי סיוע, ככל שהדבר נוגע לאיחור בהמראת הטיסה מנתב"ג. כך, אין מחלוקת, כי הטיסה מנתב"ג המריאה באיחור של למעלה משעתיים, כאשר בהתאם לחוק זכאים היו התובעים לקבל מזון ומשקאות וכן שירותי תקשורת. 

התובעת טענה, כי שילמה סכום של 1,827 ש"ח עבור הוצאות הכנת התביעה והגשתה, כאשר הוצאה זו לא נתמכה בראיה כשלהי. בית-המשפט הבהיר, כי בבית-המשפט לתביעות קטנות אין מקום לפסוק שכר טרחת עו"ד ובוודאי שלא בתביעות מסוג זה, שאינן מצריכות כל ידע משפטי.      

בית-המשפט קבע, כי בשים לב לכך שמדובר בתובעת המתגוררת בבניין בו התרחשה התאונה וחזקה עליה, כי היא מכירה היטב את סביבת הכניסה לדירתה, בשים לב לכך שזמני הניקיון בבניין הינם בימים קבועים, כפי שהעידה הנתבעת 1, ובשים לב לעובדה שמדובר בשעת בוקר בה מצופה, כי אדם יהא ערני לסביבתו וכי התובעת תבחין ברצפה הרטובה מבעוד מועד ותנקוט זהירות יתרה, יש מקום להטיל על התובעת רכיב של אשם תורם לנסיבות התרחשות התאונה.

בית-המשפט קבע, כי ניתן להבין את עוגמת הנפש שנגרמה לתובע כשנאלץ לאתר את הפוגע ברכבו, ואף את זו שנגרמה לו כתוצאה מהתמהמהות הנתבעת מלפצות אותו על נזקו, למרות שלא התנערה מחבותה. בדיון שהתקיים, הביע מנהל הנתבעת את צערו על כך והסביר שהיו לכך סיבות אישיות וכן ציין, כי הנהג שפגע ולא השאיר על כך הודעה, פוטר מעבודתו בחברה.

בית-המשפט קבע, כי אף סימני הנזק ברכבים, פגיעה בדופן של רכב התובעת על-ידי הפינה הקדמית ימנית של רכב הנתבע, תומכים באופן מלא בטענות התובעת על אשר ארע ואינם מתיישבים עם גרסת הנתבע. 

בית-המשפט קבע, כי הנתבעת לא הוכיחה בשום שלב את הקשר בין העדר ביצוע הטיפולים במועד או העדר ביצוע הטפולים בכלל או העדר ביצוע טיפולים מתאימים, לקלקול שארע ברכב.  

בית-המשפט קבע, כי אם היה ברצונה של הנתבעת להוכיח, כי דנה שלם היא שנרשמה והיא שמסרה את מספר הטלפון, הרי שהיה על הנתבעת להביא אותה לעדות, שכן פרטיה רשומים שצל הנתבעת וקל לאתרה, וזאת כדי להסביר הכיצד נמסר מספר הטלפון שלה לנתבעת ומה הקשר בין אותה דנה שלם לבין מספר המצוי בבעלות התובעת מזה שנים. משלא פעלה כן הנתבעת, פועל הדבר לחובתה.