בהעדר הסכם בכתב, על בית-המשפט לנסות להתחקות אחר ההסכם אליו הגיעו הצדדים בעל-פה, כאשר לצורך כך ניתן לבחון את התנהלות הצדדים במהלך כל תקופת ההתקשרות ביניהם. אין מחלוקת שהיה זה הנתבע אשר הוציא את השוברים לתובעת, תוך שהוא מציין את שיעור העמלה לה הוא זכאי.

ית-המשפט האמין לנתבע, כי ציפה לקבל מוצר אחר ממה שסופק לו בסופו-של-דבר, ואולם מהראיות שנפרשו עולה, כי מדובר בטעות בכדאיות העסקה מצדו של הנתבע ולא בהטעיה או בטעות על-פי דיני החוזים.

התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית-המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב-התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד.

ית-המשפט דחה את התביעה וקבע, כי לא ניתן להתעלם מהעובדה, שמדובר בתביעה על-סך 15,000 ש"ח שהוגשה ללא תימוכין או אסמכתאות, כאשר התובע ניסה לבססה "תוך כדי תנועה". המצופה מתובע, המודע היטב לכך שכמוציא מחברו עליו הראיה, לא להגיש תביעה בטרם ביצע את כל הבירורים הנדרשים, בטרם גיבש טענותיו ובטרם פעל לאיסוף ראיותיו.

הלכה היא, כי בית-המשפט לא ייתן לתובע פסק-דין על סמך עילה שונה מזו שנטענה בכתב התביעה, אלא-אם-כן גילה הנתבע, בפירוש או מכללא את הסכמתו לכך. הטעם לכלל הוא שיש לאפשר לנתבע להיערך מבעוד מועד להתמודדות עם טענות התובע. אין לדרוש מהנתבע לצפות מראש את הטענות שיעלה התובע בשלבים מאוחרים שבהם לא יתאפשר לנתבע להתגונן כהלכה בדרך של הבאת ראיות לסתור.

בית-המשפט קיבל את התביעה לביטול העסקה, להשבה ולפיצויים, שכן ברכב יש בעיות קשות במנוע, שלא בא זכרן בדו"ח הבדיקה של המכון והחברות ונציגן, לא יידעו את הקונים על בעיות אלו, במשא-ומתן הטרום חוזי, אל-אף שידעו על קיומן.

כעיקרון אין מניעה לפסוק במקרה הראוי פיצויים בגין עוגמת נפש כאמור בסעיף 13 לחוק התרופות - ואולם במקרה דנן הבעלים הינם חברה, וחברה כעיקרון, אין היא סובלת מעוגמת נפש.

בית-המשפט קבע שהתובע עמד בדרישת סעיף 17(א) לחוק המכר המחייבת מתן הודעה על-ידי הקונה על אי-התאמה והנתבעת לא פעלה לביצוע התיקונים תוך זמן סביר. 

לא היתה למי מהתובעות כל עילה לביטול הסכם רכישת הרכב, שכן הסכם זה לא הופר על-ידי הנתבעת - לא בהנפקת הרישיון על שם חולוד באופן אישי, לא בדרישה לתשלום עבור התוספות, ולא בליקויים המינוריים אותם הסכימה הנתבעת לתקן, ותיקנה.

בית-המשפט סבר, כי נתבע מס' 1 לא עמד בחובת הראיה הנדרשת ממנו, ככל שהדברים נגעו לטענתו, כי הרדיאטור הוא מקור הנזק שנגרם לו. במצב דברים זה לא היה ניתן לקבל גם את טענתו לפיה התובעת, היא זו שהיתה אחראית לנזקים שנגרמו לרכב.